תגידי לי מה חסום אצלך, ואני אגיד לך איזה פחד עוצר אותך באמת.
- תמר קמר
- 7 באוג׳
- זמן קריאה 5 דקות
אם הגעת לכאן, יש סיכוי טוב שאת מסתובבת כבר תקופה עם תחושה שקשה להסביר.
את לא בהכרח יודעת מה לא בסדר, אולי אפילו קשה לך לשים על זה את האצבע, אבל משהו כבר לא מרגיש כמו פעם.
הדברים שבעבר זרמו לך בקלות דורשים עכשיו הרבה יותר מאמץ,
החלטות שפעם קיבלת בלי להתלבט הפכו למסע של מחשבות,
ואת מוצאת את עצמך משקיעה יותר ויותר אנרגיה, אבל מגיעה פחות רחוק.
כשאני שואלת נשים מה הן מרגישות, הן בדרך כלל עונות במילה אחת.
"חסימה."
אני שואלת אותן איזו חסימה, וברוב המקרים הן לא באמת יודעות לענות, הן רק יודעות שמשהו תקוע.
אולי זה בעבודה, אולי בזוגיות, אולי בכסף, אולי בהחלטה שכבר מזמן רצו לקבל, ואולי זו פשוט תחושה כללית שהחיים כבר לא זורמים כמו פעם.
יכול להיות שגם את מרגישה ככה.
"חסימה" היא לא באמת הסיפור
הדבר הראשון שאני רוצה לומר לך הוא שאת לא מדמיינת.
התחושה הזאת אמיתית, אבל ייתכן שהמילה "חסימה" היא לא באמת הסיפור. היא רק הדרך שבה את מתארת את מה שאת מרגישה כרגע.
הרבה פעמים אנחנו חושבות שמשהו עוצר אותנו מבחוץ, אבל בפועל מה שקורה הוא הרבה יותר עדין מזה.
המוח שלנו בנוי כדי להגן עלינו. כשהוא חושב שמשהו עלול להכאיב לנו, גם אם מדובר רק בזיכרון ישן, בפחד להיכשל, בחשש להיפגע או אפילו בשינוי גדול שעומד בפתח, הוא לפעמים לוחץ על הבלמים בלי שנשים לב. במקום להתקדם אנחנו מתחילות להסס.
במקום לבחור אנחנו דוחות.
במקום לפעול אנחנו חושבות שוב ושוב, בתקווה שנרגיש בטוחות יותר.
וזה יכול להיראות מבחוץ כאילו חסר לך ביטחון, מוטיבציה או כוח רצון, אבל הרבה פעמים זה בכלל לא הסיפור.
זו פשוט הדרך של המוח שלך לנסות לשמור עלייך.
הבעיה היא שהוא לא תמיד יודע להבדיל בין סכנה אמיתית לבין שינוי שיכול דווקא לעשות לך טוב, לכן הוא מפעיל את אותה מערכת הגנה גם כשאת עומדת לעשות צעד חשוב, להגשים חלום, להתחיל משהו חדש או לבחור בדרך שלא הלכת בה קודם, ולכן כל כך קשה להבין מאיפה התחושה הזאת מגיעה.
יכול להיות שאת בטוחה שהחסימה שלך קשורה לכסף, אבל בעצם את מפחדת לבקש את מה שמגיע לך.
יכול להיות שנדמה לך שהבעיה היא בזוגיות, אבל עמוק בפנים עדיין כואבת לך פגיעה ישנה שלא באמת קיבלה מקום. ויכול להיות שאת בכלל לא חסומה, את פשוט עייפה. עייפה מלסחוב הכול לבד, מלנסות להיות חזקה כל הזמן, מלרצות את כולם לפני שאת עוצרת לשאול את עצמך מה את באמת צריכה.
חסימה היא לא תמיד אויב
בגלל זה אני לא אוהבת למהר "לשחרר חסימות".
אני קודם רוצה להבין אותן.
כי בעיניי, חסימה היא לא תמיד אויב שצריך להילחם בו.
לפעמים היא הדרך של הנפש לעצור אותך לרגע ולהגיד: "יש כאן משהו שעדיין לא ראית."
החסימה האישית שלי
לפני כשנה התחלתי לבנות מחדש את האתר של "דרך הטארוט".
לא רציתי רק אתר חדש, ולא עניין אותי לבנות את האתר הגדול ביותר בתחום. רציתי ליצור מקום שנשים ירגישו בו בבית. מקום שאפשר לנשום בו, לחשוב בו, לעצור לרגע. כי בסופו של דבר, אנשים אולי שוכחים איזה קלף יצא להם, אבל הם כמעט אף פעם לא שוכחים איך מקום מסוים גרם להם להרגיש. במקום לנסות לנבא את העתיד, כמו שקורה בהרבה אתרי טארוט, רציתי ליצור מקום שעוזר לאנשים לבחור את הצעד הבא שלהם. מבחינתי, זה הבדל עצום.
מה שהתחיל כאתר של שישים/שמונים עמודים, הפך עם הזמן למפלצת של יותר מאלף וארבע מאות עמודים. כל הזמן הגיעו עוד רעיונות. בכל פעם שהתקרבתי לרגע שבו הייתי אמורה ללחוץ על כפתור "פרסום האתר", פתאום גיליתי עוד משהו שחייב להיכנס לפני כן. עוד מאמר, עוד מסר, עוד מדריך, עוד רעיון, עוד שיפור קטן. סיפרתי לעצמי שאני רק רוצה לתת עוד קצת, וזה באמת היה נכון. אבל זו לא הייתה כל האמת.
בשנתיים/שלוש האחרונות אני מתמודדת עם דלקת מפרקים, עם שלוש פריצות דיסק ועם פיברומיאלגיה, שמלווה אותי כבר שמונה־עשרה שנה והפכה להיות כמעט בת משפחה. יש ימים שבהם אני יכולה לעבוד, ליצור ולחלום במשך שעות, ויש ימים שבהם הגוף שלי מחליט אחרת. ימים שבהם אפילו לקום מהמיטה הוא אתגר. בלי ששמתי לב, הפסקתי לסמוך על הגוף שלי.
פעם, כשהייתי אומרת לעצמי: "מחר אני מסיימת את האתר", באמת האמנתי שמחר אסיים אותו. אבל בשנים האחרונות, גם כשהכוונה הייתה אמיתית, כבר ידעתי שמחר יכול להיראות אחרת לגמרי. ופתאום הבנתי שהאתר בכלל לא היה הבעיה. גם לא כפתור "הפרסום". מה שהפחיד אותי היה הרגע שאחרי.
כי כל עוד האתר עדיין לא באוויר, אף אחת לא מחכה לי. אבל מהרגע שהוא יתפרסם, נשים ייכנסו אליו, יקראו את המאמרים, יוציאו מסרים אונליין, ילמדו טארוט, ישלחו שאלות, ואני ארגיש מחויבת להיות שם בשבילן. ואיך אפשר להתחייב, כשיש ימים שבהם אני בעצמי לא יודעת איך ארגיש בעוד שעה?
במשך הרבה זמן חשבתי שאני מפחדת מהצלחה. אבל יום אחד הבנתי שזה בכלל לא הסיפור. לא ההצלחה הפחידה אותי, אלא המחויבות שהיא תביא איתה. הפחד שלי לא היה לקבל יותר קוראות. הוא היה לאכזב אותן אם הגוף שלי לא יאפשר לי להיות שם כפי שהייתי רוצה.
וברגע שהבנתי את זה, משהו בי התרכך.
הפסקתי לכעוס על עצמי, הפסקתי לקרוא לעצמי עצלנית, חסרת משמעת או "חסומה". במשך חודשים הלקאתי את עצמי על כך שאני לא מצליחה לסיים את האתר, בזמן שהמוח שלי בכלל לא ניסה לחבל בי, הוא ניסה להגן עליי בדרך היחידה שהוא הכיר.
זו הייתה נקודת המפנה שלי.
במקום לשאול את עצמי: "איך אני נפטרת מהחסימה הזאת?", התחלתי לשאול שאלה אחרת: "מה החסימה הזאת מנסה לספר לי?"
השאלה הזאת שינתה הכול.
כי במקום להילחם בעצמי, התחלתי להקשיב לעצמי, ובמקום לראות בחסימה אויב, התחלתי להבין שהיא בעצם שליחה. לא תמיד היא צודקת, ולא תמיד היא מועילה, אבל כמעט תמיד יש לה סיבה. וכשמבינים את הסיבה, הרבה יותר קל למצוא דרך חדשה להתקדם.
ולפני כשבועיים, אחרי כמעט שנה של עבודה, לחצתי סוף סוף על כפתור "פרסום".
האתר החדש של "דרך הטארוט" עלה לאוויר.
לא כי כל הפחדים נעלמו, לא כי פתאום נהייתי בטוחה בעצמי שאהיה זמינה לכן בכל רגע, אלא כי הבנתי שהפתרון הוא לא לחכות ליום שבו כבר לא אפחד, הפתרון הוא למצוא דרך לחיות ולעשות גם כשהפחד עדיין יושב שם.
ומאז אני חושבת על זה הרבה.
כמה פעמים אנחנו ממהרים לקרוא למה שמעכב אותנו "חולשה", "דחיינות" או "חוסר משמעת", בזמן שאולי זו בכלל מערכת ההגנה שלנו שמנסה לשמור עלינו?
אולי לפני שאנחנו מנסים לפרוץ את החסימה, כדאי לעצור רגע ולשאול אותה מה היא באה להגיד.
לפעמים, דווקא שם מתחיל השינוי האמיתי.
אז איזה פחד עוצר אותך?
אם גם את מרגישה שיש משהו שעוצר אותך, אבל עדיין לא מצליחה להבין מהו, אני מזמינה להוציא לעצמך מסר ולקבל תובנה לגבי: "איזה פחד עוצר אותי?". המסר יעזור לך להתבונן על המקום שבו את נמצאת עכשיו, לזהות מה עשוי לעכב אותך ברגע הזה, ולקבל כיוון מעשי לצעד הבא שלך.
ואת יודעת?, לפעמים הדבר שאת הכי צריכה הוא לא עוד כוח, אלא רגע אחד של בהירות.
כשיש חסימה מנטלית, בדרך כלל הבעיה היא לא שאין לנו יכולת, הבעיה היא שהמוח שלנו משוכנע שמשהו עלול לקרות אם נתקדם.
זה יכול להיות:
פחד מכישלון.
פחד מהצלחה ומהשינוי שהיא תביא.
פרפקציוניזם ("אם זה לא מושלם, עדיף לא להתחיל").
הצפה מרוב משימות.
אמונה ישנה כמו "אני לא מספיק טובה" או "זה לא יעבוד".
זה מה שתעשי כדי להתחיל להשתחרר מהחסימה שלך
כדי להתחיל לשחרר חסימה, נסי לעבוד לפי ארבעה שלבים:
תני לחסימה שם.
במקום לומר "אני תקועה", שאלי: ממה בדיוק אני מפחדת?
בדקי אם הפחד הוא עובדה או סיפור.
האם יש הוכחה שזה באמת יקרה, או שזו אפשרות אחת מתוך רבות?
הקטיני את הצעד הבא.
אל תשאלי "איך אני מסיימת את כל הפרויקט?", אלא "מה הפעולה של חמש הדקות הבאות?"
פעלי למרות אי-הוודאות.
בהירות מגיעה הרבה פעמים אחרי פעולה, לא לפניה.
פריסת טארוט לשחרור חסימה
אם את עובדת עם קלפי טארוט, אפשר גם להשתמש בהם ככלי להתבוננות. למשל פריסה של שלושה קלפים:
מה באמת יוצר את החסימה?
מה אני לא רואה כרגע?
מה הצעד המעשי שיעזור לי להשתחרר ממנה?
ובנימה אישית
ואם הגעת עד לכאן, אני רוצה לבקש ממך משהו קטן.
אם עשית את התרגיל, אם בצעת את הפריסה, או אפילו אם רק עצרת לרגע והסתכלת אחרת על החסימה שאת מתמודדת איתה, אשמח מאוד לשמוע ממך.
מה גילית?
האם עלתה בך תובנה שלא ראית קודם?
האם השאלה "מה החסימה הזאת מנסה לספר לי?"
פתחה אצלך דלת חדשה?
כתבי לי בתגובות.
אני קוראת כל תגובה, והסיפורים שלכן לא רק מרגשים אותי, הם גם מזכירים לנשים אחרות שהן לא לבד.
לפעמים כל מה שצריך כדי להתחיל לזוז קדימה, הוא לגלות שיש עוד מישהי שהרגישה בדיוק כמונו.
מחכה לקרוא אותך. 💙
באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית
תגובות