תמר קמר

אני חושבת שמהות החיים שלי תמיד הייתה קודם כל להיות אמא הכי טובה בעולם. באמת. לא "אמא טובה בערך", אלא הכי טובה. ובדרך לשם עשיתי מיליון טעויות... כי הדרך לגיהנום מרוצפת בכוונות טובות, וכנראה שלאף אחת מאיתנו אין דרך להמנע מהן ב 100%.זה הולך להיות קצת ארוך... וקצת אינטימי... אבל מבטיחה שזה יהיה שווה כל מילה, ובטח את ההפתעה בסוף. נדבר קצת על הבחירות שאנחנו עושות בדרך לתואר "אמא טובה" על נתינה שהופכת לביטול עצמי מה באמת הילדים שלנו לומדים מזה שאנחנו מוותרות על עצמנו לגמרי על שיעור באכזבות, גבולות,...

יש משהו קצת מפחיד באימהות, נכון? את משקיעה כל כך הרבה שנים בלגדל אותם, לשמור, לדאוג, לכוון, להגן, להכיל, לוותר... ובתוך כל זה יש לך את המשאלה הקטנה הזאת, זו שאולי את אפילו לא מודה בה בקול: שיום אחד, כשתסתכלי לאחור, תדעי שהיית אמא טובה. את אפילו מצפה שהם יגידו לך שהיית כזו עבורם. אבל אז מגיעה ההבנה שאין לנו באמת שליטה על זה. כי את זוכרת את הכוונות שלך, אבל הם יזכרו את החוויה שלהם. את תזכרי כמה עבדת קשה כדי שלא יחסר להם דבר, והם אולי יזכרו שלא היית מספיק בבית. את תזכרי כמה דאגת, והם אולי יזכרו...

אני לא יודעת אם את בקשר כזה, או חווית אחד כזה, או אפילו רק עלולה למצוא את עצמך לפתחה של התמודדות מסוג זה ... , בכל מקרה זה נושא שממש בא לי לפתוח מולך, כי כמות הנשים שמגיעות אליי עם פורמט כזה של קשר, או דומה לו... הוא לא הגיוני. נשים שעומדות בצומת דרכים זוגית ומתקשות להחליט אם לבחור להמשיך הלאה מקשר ללא עתיד, או להמשיך לקוות שמשהו ישתנה בעתיד... אם במקרה זו החוויה שלך כרגע, במאמר הזה אני אני אגע בכמה נקודות ממש קריטיות, אז תהיי פוקסת, למרות הכאב..., ואני איתך... אל תשכחי ♥ ואלו הנקודות: מה...