תמר קמר

זה המשפט שהיא אמרה לי, והמילים האלה במבט ראשון זעזעו אותי. איך בכלל אפשר להוציא מילים כאלה מהפה?. זה הסיפור שלה: היא אמא לשלושה ילדים. את הבן השלישי, הקטן, היא בכלל לא תכננה. "הוא נולד בטעות", היא אומרת. ומהרגע שנולד, לדבריה, משהו בקשר ביניהם היה שונה. זה התחיל מפינוק אינסופי והמשיך עד למצב בו הוא פשוט לא "שם עליה". הוא הגיע אחרי שתי בנות, ומהר מאוד הפך לקטן והמפונק שקיבל אולי קצת יותר, וקצת יותר מידי. היא עשתה בשבילו דברים שהיום, בדיעבד, היא מבינה שלא הייתה צריכה לעשות. אמנם זה היה מתוך אהבה...

יש טעויות שאת מזהה מיד. אמרת משהו שלא היית צריכה לומר, קיבלת החלטה פזיזה, ואיך שזה יצא ממך כבר עלתה התחושה המוכרת הזאת בבטן: "ידעתי שזה מה שיקרה". אלו הטעויות שקופצות לעין, כאלו שקל לשים עליהן את האצבע ברגע שנעשו. אבל יש טעויות אחרות, שקטות בהרבה. כאלו שבזמן שאת עושה אותן, הן בכלל לא מרגישות כמו טעות. הן מרגישות כמו אהבה גדולה, כמו נאמנות עיוורת, כמו אחריות יתר, או כמו ניסיון כנסטי לתקן מערכת יחסים שחוקה. לפעמים הטעות מרגישה כמו ההחלטה לתת עוד הזדמנות, לשמור על השקט בבית בכל מחיר, למחוק את...

אני חושבת שמהות החיים שלי תמיד הייתה קודם כל להיות אמא הכי טובה בעולם. באמת. לא "אמא טובה בערך", אלא הכי טובה. ובדרך לשם עשיתי מיליון טעויות... כי הדרך לגיהנום מרוצפת בכוונות טובות, וכנראה שלאף אחת מאיתנו אין דרך להמנע מהן ב 100%.זה הולך להיות קצת ארוך... וקצת אינטימי... אבל מבטיחה שזה יהיה שווה כל מילה, ובטח את ההפתעה בסוף. נדבר קצת על הבחירות שאנחנו עושות בדרך לתואר "אמא טובה" על נתינה שהופכת לביטול עצמי מה באמת הילדים שלנו לומדים מזה שאנחנו מוותרות על עצמנו לגמרי על שיעור באכזבות, גבולות,...