שקר שקר תרדוף

עד לפני כמה שנים שיקרתי המון.

לפחות יותר ממה שרציתי...

בטח יותר ממה ש"מקובל".

ולא רק שקרים לבנים שלא מזיקים,

אלא גם כאלה שבאים לחסוך כאב ואי־נוחות מאחרים וממני.

שאלו אותי: "מה שלומך?"ועניתי: "מצוין!"

למה אני צריכה לתת לאחרים לכבס איתי את הכביסה המלוכלכת שלי?

הרי יש להם מספיק משלהם.

אז שיקרתי.

אני לא אדם שקרן מטבעי,

אבל הפכתי לכזאת עם השנים ועם הסתבכות האירועים.

הייתי מלאה בשקרים, בהסתרות ובטיוחים,

עד שלא רציתי את זה יותר,

עד שלא הסכמתי להמשיך בזה יותר.

בכיתי בשקט,

התעצבנתי בלב,

תקשרתי עם אנשים דרך מסכות,

שתקתי והבלגתי,

וכל זה בשביל להיות כאילו מאושרת.

הפסקתי לכתוב יומן חיים,

כי אם לא את חיי אני כותבת...

אז בשביל מה?

אם שקרים אני משאירה אחריי...

אז מה התועלת?

עד שהסבלנות שלי התפוגגה,

והביטחון העצמי שלי נהרס.

כבר לא ידעתי מה אמיתי ומה לא,

וכל מה שרציתי היה רק שקט, ושיעזבו אותי לנפשי.

כי המישהי הזאת,

שהסתובבה בעולם בדמותי,

לא הייתה אני.

וכשהחלטתי להחזיר את עצמי,

לדבר רק אמת ובכל מחיר,

קרה משהו מוזר...

אנשים לא קנו אותי.

רצו להמשיך לשמוע את השקרים.

העדיפו מישהי שהיא מקור להשראה,

ופנו לחפש את הכפילה.

תמר קמר

דרך הטארוט

חכמת קלפים מעשית