קשר ללא מחויבות, למי זה בכלל יכול להתאים?

אני לא יודעת אם את בקשר כזה, או חווית אחד כזה, או אפילו רק עלולה למצוא את עצמך לפתחה של התמודדות מסוג זה ... , בכל מקרה זה נושא שממש בא לי לפתוח מולך, כי כמות הנשים שמגיעות אליי עם פורמט כזה של קשר, או דומה לו... הוא לא הגיוני.

נשים שעומדות בצומת דרכים זוגית ומתקשות להחליט אם לבחור להמשיך הלאה מקשר ללא עתיד, או להמשיך לקוות שמשהו ישתנה בעתיד...

אם במקרה זו החוויה שלך כרגע, במאמר הזה אני אני אגע בכמה נקודות ממש קריטיות, אז תהיי פוקסת, למרות הכאב..., ואני איתך... אל תשכחי ♥

ואלו הנקודות:

• מה באמת גורם לאדם לרצות קרבה, מגע ואולי אפילו אהבה, אבל לסרב לקחת עליהם אחריות?

• האם קשר כזה באמת מסוגל להשתנות ולהפוך לזוגיות יציבה, או שהתאהבת בפוטנציאל שקיים רק בדמיון?

• אם את כבר יודעת שהוא לא מעוניין להתחייב, למה הרגליים שלך עדיין מסרבות ללכת?

• איך הפחד מהלא נודע, הצער על השגרה שתיעלם, והמרדף אחר "למה הוא עשה את זה?" נועלים אותך בתוך קשר תקוע.

• ואיך להפסיק לחפש את התשובות והאישורים אצלו, ולהתחיל לשאול את השאלות שיעזרו לך לבחור בעצמך.

התופעה

ישנם לא מעט גברים המבקשים לעצמם קשר ללא מחויבות. לא תמיד הם מגדירים את זה בדיוק באותן מילים. לפעמים זה "אני לא מחפש זוגיות", לפעמים "אני רוצה ליהנות בלי להיכנס למשהו רציני", ולפעמים פשוט: "טוב לי ככה, אני לא רוצה מחויבות".

אבל כשאני פוגשת את המשפט הזה שוב ושוב (ושוב ושוב), אני מוצאת את עצמי שואלת:

מה גורם לאדם לרצות קשר שיש בו קרבה, אינטימיות ואולי אפילו אהבה, אבל בלי המחויבות שמגיעה עם כל זה?.

כי על פני השטח זו יכולה להיראות כמו בחירה פשוטה.

אני לא רוצה זוגיות, אני רוצה חופש.

אני לא רוצה מחויבות, אני רוצה קשר, אבל בתנאים שלי.

אבל לפעמים הסיפור שמתחת לפני השטח מורכב הרבה יותר.

לפעמים הרצון בקשר ללא מחויבות מגיע אחרי פרידה קשה או גירושים,לפעמים אחרי בגידה, אכזבה או קשר שבו האמון נפגע,

ולפעמים הסיפור מתחיל הרבה קודם... בבית שבו גדלנו, במה שלמדנו על אהבה, במה שראינו בין ההורים שלנו, בחוויות ילדות שגרמו לנו להבין שקרבה יכולה להיות מקום מסוכן, שמי שאוהבים עלול לעזוב, או שכדי לא להיפגע עדיף לא לתת לאף אחד להחזיק את הלב שלנו באמת.

ואז יכולה להיווצר הגנה שנראית מבחוץ כמו בחירה בחופש:

"אני רוצה קשר, אבל לא כזה שבו אני באמת צריכה להפקיד את הלב שלי".

"אם אני לא מאפשרת לקשר להפוך למחויב, אולי אף אחד גם לא באמת יכול לנטוש אותי".

וזה כבר סיפור אחר לגמרי, כי יש אנשים שבאמת לא רוצים מחויבות, הם רוצים קרבה, אינטימיות, מגע, חברות, ריגוש או תחושה של רצוי אבל בלי זוגיות, בלי בלעדיות ובלי האחריות שמגיעה איתה.

וזה מביא אותנו להבדל שחשוב לי מאוד לעשות.

לא רוצה קשר עם מחויבות? או לא רוצה מחויבות איתי?.

כי יכול להיות שאת פוגשת גבר שאומר לך מראש שהוא לא מחפש זוגיות. ואת?, את דווקא כן רוצה.

את רוצה קשר שיש בו בחירה, יציבות, בלעדיות ועתיד.

את שומעת אותו אומר שהוא לא שם, ובכל זאת את רוצה אותו.

ואז מגיע המשפט שאולי נאמר בקול, ואולי רק בלב: "איתי הוא יהיה אחרת."

אולי הוא עוד לא פגש את האישה הנכונה, אולי הוא צריך זמן, אולי מה שהיה לו בעבר גרם לו להיסגר, אולי אם רק יהיה לו מספיק טוב איתך, הוא יבין שהוא כן רוצה זוגיות.

והתקווה הזאת יכולה להיות חזקה מאוד, כי את לא ממציאה אותה משום מקום.

באמת יש ביניכם משהו. יש משיכה, יש אהבה, יש רגעים שבהם הוא קרוב, יש שיחות, אינטימיות, חיבור.

ואז את מתחילה להסתכל לא רק על מה שהוא אומר, אלא על הרגעים שבהם נדמה לך שהוא אולי משנה את דעתו. ה"כמעט" הזה שאת קצת מרגישה ברגע של חסד, הופך להיות הוכחה לאפשרות, והאפשרות הזאת יכולה להחזיק אותך הרבה מאוד זמן.

את כבר יודעת מה הוא מציע, אבל את מאמינה שיום אחד הוא יציע יותר.

וזה המקום שבו קשר ללא מחויבות יכול להפוך למשהו הרבה יותר כואב: לא קשר שבחרת בו כפי שהוא, אלא קשר שאת נשארת בו בתקווה שהוא יהפוך למה שאת רוצה.

ואז עולה השאלה שכל אישה שחווה את זה שואלת את עצמה בלופים:

האם קשר כזה יכול להשתנות ולהפוך למשהו אחר?

התשובה היבשה היא שזה קורה לעיתים נדירות, אבל התשובה העמוקה והחמלתית יותר היא להחזיר את המבט אלייך ולשאול: האם מה שאת רוצה לקבל ממנו, זה באמת מה שאת צריכה? .

תני לי להניח לפנייך את המציאות כפי שהיא ניבטת בתוך היעוצים שלי.

כשגבר אומר שהוא "לא בנוי לקשר כרגע", הלב שלנו מחפש נחמה. קל לנו להאמין שזה לא קשור ספציפית אליי, שזה פחד אישי שלו, או רק עניין של עיתוי דפוק. אבל מניסיון של מאות נשים שהגיעו אליי, פעמים רבות המציאות שונה ממה שנשים נוטות לספר לעצמן, וברוב המקרים הבחור לא באמת רוצה את הקשר איתה, ולא רוצה את הבחורה לטווח ארוך.

האמת, לא צריך לשים את המחשבות והלב שלו מתחת למכונת "רנטגן" כדי להבין שגבר שרוצה מישהי מסוימת, הוא ייקח את זה ברצינות כדי לא לפספס אותה... אם הוא לא רוצה מחויבות, כנראה שגם לא אכפת לו לפספס את הבחורה.

זה פשוט כמו לעשות 1+1=2

ואז מגיעה השאלה האמיתית:

אם את יודעת שהוא לא מחויב, למה את בכל זאת נשארת?

אם תסתכלי פנימה עם כל הכאב שיש לפעמים באמת, את כבר יודעת את התשובה, ולכל אחת יש תשובה אחרת...

את מבינה שמה שאת מקבלת ממנו לא באמת תואם את מה שאת צריכה.

את מבינה שזה קשר תקוע, ניסית לדבר, ניסית לחכות, ניסית לשנות, ניסית להיות סבלנית. אדרבא, ככל שניסית יותר, הוא רק התבצר בדעתו יותר...

ובכל זאת, הרגליים שלך נשארות במקום.

למה?

לפעמים התשובה היא פשוט: כי את אוהבת אותו.

אבל זו לא תמיד כל התשובה.

אם את תופסת את עצמך בנקודה זו, אני לא רוצה שתשפטי את עצמך. יכולות להיות כמה סיבות עמוקות שמחזיקות אותך בדיוק במקום הזה, ואולי תזהי את עצמך באחת מהן:

סיבות בגללן את עלולה למצוא את עצמך תקועה בקשר ללא מחויבות

• הפחד מהלא נודע והמציאות המוכרת: את מבינה שהוא לא מעוניין להתחייב, ובכל זאת את נשארת כי הבעיות, האכזבות והלבד בתוך הקשר כבר מוכרים לך. המוכר, גם כשהוא מכאיב, מרגיש בטוח יותר מהחור השחור של היום שאחרי. המחשבה לצעוד לבד אל מציאות חדשה מפחידה אותך יותר מההישארות בקשר התקוע.

• את מאוהבת בפוטנציאל, לא במציאות: את מתחילה להאמין שאולי הדברים עוד ישתנו, ה"כמעט", שיחות הנפש אל תוך הלילה, והרגעים הקטנים שבהם נדמה שמשהו סוף סוף זז. את מתגעגעת לא רק למה שהיה, אלא לעתיד שבנית בדמיון ולגרסה שקיווית שתגלי בו. הדמיון משלים את החסר, והלב נתלה במה ש"אולי" היה קורה.

• הפחד מקבלת החלטה שתצטערי עליה: ביום אחד את בטוחה שזה לא נכון לך, וביום למחרת הגעגוע מציף. את נקרעת בין הקול שיודע שזה לא זה, לבין הקול שמפחד שמא ויתרת מוקדם מדי או פספסת משהו.

• הפער שבין הראש ללב: הראש שלך כבר מבין הכול ויודע שזה לא יעבוד. אבל הלב פשוט לא מתעדכן באותו הקצב. את מתבלבלת וחושבת שאם עדיין כואב לך ואת עדיין אוהבת או מתגעגעת, זו הוכחה שאת צריכה להישאר.

• האבל על השגרה והחיים שדמיינת: כשקשר כזה מסתיים, נפער חלל עצום. את לא מתאבלת רק על האדם עצמו, אלא על המסגרת, הרגליים שהתרגלו להישען, התוכניות והביטחון שבמוכר.

• המרדף אחר ה"למה" והצורך בסגירת מעגל: את נשארת מחוברת כי את מחכה להסבר, התנצלות, או תשובה שתעשה סדר. את מנסה לפענח אותו ואת הבחירות שלו, כאילו אי-שם מסתתרת התשובה שתאפשר לך סוף סוף להירגע ולהרפות.

לסיום

אין כאן שום כוונה לשכנע אותך לקום וללכת, או לגעור בך על זה שאת עדיין נשארת למרות ההבנה שאין לזה עתיד. מבחינתי, השיחה הזו עשתה את שלה אם היא הצליחה לגרום לך לעצור לרגע, לצאת מ"אולם בית המשפט"..., ולהסתכל פנימה בחמלה כלפי עצמך ולשאול:

מה אני באמת צריכה?

ומה הקשר הזה באמת מסוגל לתת לי?

ואולי, אם הראש שלך כבר אומר לך לעזוב, אבל הלב עדיין מושך אותך להישאר, הגיע הזמן להפסיק לחפש את התשובה אצלו ולהתחיל להקשיב לשאלות שעולות בתוכך.

הוציאי לך מסר :

כנסי לגלריית המסר: "כשהראש אומר לעזוב והלב מושך להישאר"

שם מחכה לך השאלה שאת חייבת לשאול את עצמך בדיוק ברגע זה.

השאלה תיגע בדיוק במקום שאת נמנעת לראות באמת שאת עדיין מתקשה להודות בה, או בפחד שמחזיק אותך במקום גם כשהראש כבר יודע.

בחרי קלף, קבלי את השאלה, ואז, תעני לעצמך בכנות.

אולי השאלה שתפגשי שם לא תהיה נוחה, אבל אולי זו בדיוק השאלה שהיית צריכה לשאול את עצמך מזמן כדי לעשות את הצעד שאת צריכה לעשות בביטחון.

תוכלי למצוא ב"טארוט אהבה" עוד המון שאלות מגוונות להוציא עליהן מסר עבור הזוגיות שלך

למשל מסרים לשאלות: "האם יש עתיד לקשר?" "איך לשחרר את זה שאהבתי?" - לאחר פרידה שקשה להמשיך לאחריה הלאה... או מסר "גלגל הצלה לזוגיות שלך" שיכול להאיר לך באור שונה את הדבר הזה שאת מתלבטת לגביו ועוד...

באהבה,

תמר קמר

דרך הטארוט

חכמת קלפים מעשית