זה מצחיק איך העולם שלי התהפך כשהחלטתי להוכיח שקריאה בקלפי טארוט זה שטויות...
בוא נהיה רציניים... לתת לציורים להכריע החלטות חשובות בחיי? אתם יודעים מה? גם אם זו סתם התלבטות קטנה... עדיין, נשמע מוזר ללכת לקוראת בקלפים בשביל שתיתן לי תשובה (קוראת בציורים יותר מתאים).
אני אדם רציונאלי ועם שתי רגליים על הקרקע, ובאותם ימי בראשית... (לפני 9 שנים) היה לי ידיד טוב שהוא עצמו קורא בקלפים כבר שנים רבות, והוא נסה לא מעט לשכנע אותי ללמוד ולעזור לאנשים. הוא טען שאני לא מממשת את השליחות שלי וזה הצחיק אותי... באותם ימים כל מה שחשבתי על "קוראים", מנחשים ומנבאים הסתכם במילה אחת: "שרלטנות".
אבל אז קרה משהו מדהים. הצטרפתי לקורס שהוא פתח כדי להוכיח לו ולכולם שהכל שטויות, הייתי התלמידה הכי מרדנית בכתה...
ואז קרה משהו מדהים, לאחריו כבר לא יכולתי להתכחש או להשאר אדישה!
הקשבתי לשיעורים ואפילו התבדחתי עם הקלפים מול אנשים שהיו מוכנים לשים את נפשם מולי ומולם. לפעמים דייקתי, לפעמים פחות.... אבל בוא נגיד שלא באמת התאמצתי לשקוע בעולם הטארוט.
מה שריתק אותי העיקר הם הסיפורים מאחורי הקלפים והזוויות שהם הציפו, בלי קשר לשאלות ותשובות.
היו כמה תלמידות שהצליחו לומר לי דברים מעניינים...היו גם כאלה שאמרו לי שטויות... אבל אז, כמו שאמרתי, קרה משהו מדהים לאחריו כל התפיסה שלי לגבי קלפי הטארוט קבלה תפנית רצינית.
באותם ימים הזמנתי אנשים בפייסבוק לשאול שאלות והתאמנתי עליהם. באיזשהו מקום התמכרתי ל "וואי" שקבלתי מכל עבר... ולשמחה שהצלחתי להחדיר בלא מעט אנשים.
הקורס היה בן 10 שיעורים ורגע לפני שאני מסכמת את החוויה ביני לבין עצמי ומכניסה את הקלפים למגירה לנצח, משהי מהפייסבוק בקשה שאוציא לה מסר על בנותיה התאומות.
(אולי היא קוראת ברגע זה את הסיפור שלי ושלה...)
התאומות שלה היו בנות 14 .
פרסתי את הקלפים על אחת מהן והכל היה לאבי דאבי.
לאחר מכן פרסתי את הקלפים עבור השנייה, ובזה אחר זה יצאו קלפים שנכון להבנתי בתקופת לימוד זו היו מהקשים בחפיסה...
יאוש, משבר, בושה, מצב נפשי גרוע, הרס וחורבן.
כבר אני רוצה לאסוף את הקלפים תוך כדי שאני מתנצלת: "רגע, אני אפרוס שוב את הקלפים...", ומוסיפה: "משהו לא בסדר, אני רק מתאמנת, ובכל מקרה אל תיקחי אותי יותר מדי ברצינות.", עצרה אותי האמא ואמרה לי "תגידי לי מה את רואה".
נזכרתי שאחד מהשיעורים הבסיסיים שלמדנו "אומרים מה שרואים ולא משנים את הפריסה".
התחלתי לגמגם... איזה מן הסבר אני יכולה לתת?
התעשתתי והתחלתי בעדינות לתאר את מה שאני רואה. "אני רואה משבר נפשי, יאוש, עצב... זה נראה כאילו הילדה שלך צריכה עזרה נפשית. אבל כמו שאמרתי זו בטוח טעות..."
ואז היא אמרה לי את הדבר הבא: "אני כרגע נמצאת איתה בבית חולים ארבעה ימים אחרי ניסיון התאבדות".
בוווווווווום !!!!!!!!!!!!!!!!!
הייתי בשוק.
זה לא משהו שהייתי יכולה לנחש או לגלות איכשהו.
מאותו הרגע החלטתי לתת לקלפי הטארוט הזדמנות אמתית, הלכתי ללמוד אצל עוד מורים ולמדתי כמה וכמה גישות...
אספתי את הכל, הוספתי לכך לימודי נומרולוגיה, NLP, יעוץ זוגי, עסקי ועוד... ובניתי מעטפת שלמה של עזרה לאלה הפונים אליי בשאלה.
אחת המסקנות העצומות שלי אחרי 10 שנים היא, שהקלפים הם רק טריגר...
הם מעוררים את האינטואיציה של הקורא, אבל החלק המשמעותי של היעוץ הוא כל מה שבא לאחר שאנחנו מניחים את הקלפים בצד, מבינים את הנתיב והמצב ובוחנים את האפשרויות העומדות לפני השואל בדרך להצלחת נושא השאלה.
כי בסופו של דבר תמיד תמיד תמיד... "הכל צפוי, והרשות נתונה". הבחירה היא בידיים שלנו כמו כן גורלנו.
מוזמנים להוציא לכם מסר כאן: https://www.tarot-way.co.il/yourquestionis
מוזמנים לכתוב לי כאן: tamar.kamar@gmail.com
ואם יש לכם שאלה בנושא זוגיות שבוערת בכם מוזמנים לקבל ממני מסר אישי במתנה כאן (פעם אחת בלבד):
בשורות טובות
תמר קמר
