אם לא תבקשי משוב, איך תדעי שאת משתפרת?

אחד הדברים המעניינים שאני פוגשת אצל תלמידות טארוט הוא שהן משקיעות המון זמן בלמידה. הן קוראות ספרים, צופות בסרטונים, משתתפות בקורסים, מתרגלות מסרים יומיים ואפילו מתחילות לקרוא לחברות ולבני משפחה. אבל כשאני שואלת אותן שאלה פשוטה: "איך את יודעת שאת באמת משתפרת?", הן בדרך כלל עוצרות לרגע.

האמת היא שרובנו מניחות שאם אנחנו קוראות יותר, אנחנו גם טובות יותר. אבל זה לא תמיד נכון. אפשר לקרוא עשרות ספרים ועדיין לחזור שוב ושוב על אותן טעויות. אפשר לבצע עשרות קריאות ועדיין לא לדעת מה באמת עבד ומה פחות. הדרך היחידה לדעת אם אנחנו מתקדמות היא לקבל מראה מבחוץ. והשם של המראה הזאת הוא משוב.

בתחילת הדרך קל מאוד להסתתר מאחורי הספרים. הרבה יותר קשה לקבל תגובה מאדם אמיתי. המשוב חושף אותנו. הוא גורם לנו לגלות שלפעמים המסר שחשבנו שהוא גאוני בכלל לא היה ברור, ולפעמים דווקא משפט קטן שאמרנו כמעט כבדרך אגב היה הדבר שהכי נגע בשואלת. זו בדיוק הסיבה שמשוב הוא אחד מכלי הלמידה החשובים ביותר שיש לקוראת בקלפים.

אבל לפני שמדברים על משוב, חשוב לדבר על האנשים שמהם כדאי לבקש אותו.

רבות מהקוראות המתחילות מתאמנות בעיקר על עצמן, על חברות טובות ועל בני משפחה. זה טבעי לגמרי. הסביבה הקרובה מרגישה בטוחה ונעימה. הבעיה היא שבמקרים רבים היא גם מטעה. כשאת קוראת לחברה טובה, את כבר יודעת עליה המון דברים. את מכירה את הסיפור שלה, את הדפוסים שלה, את הפחדים שלה ואת האנשים שמקיפים אותה. לפעמים קשה מאוד להבחין איפה נגמר הידע המוקדם שלך ואיפה מתחילה הקריאה עצמה.

מעבר לכך,

אנשים שאוהבים אותנו לא תמיד יגידו לנו את כל האמת.

הם רוצים לעודד אותנו. הם רוצים לפרגן. לפעמים לא נעים להם לומר שהם לא התחברו לחלק מהמסר או שמשהו הרגיש להם לא מדויק. לכן דווקא אנשים זרים הם בית הספר הטוב ביותר לקוראת בתחילת דרכה. כאשר את קוראת לאדם שאינך מכירה, את בוחנת את עצמך בתנאים הרבה יותר נקיים.

אין לך מידע מוקדם שיכול להשפיע עלייך, אין לך ידע מוקדם על חייו, ואת נדרשת להקשיב באמת לשאלה, לקלפים ולאינטואיציה שלך. בנוסף, אנשים זרים נוטים להיות כנים יותר. הם לא חייבים לך דבר. אם משהו נגע בהם הם יאמרו זאת. ואם משהו לא התחבר, גם את זה הם בדרך כלל לא יהססו לשתף.

זו הסיבה שאני ממליצה לכל קוראת בתחילת דרכה למצוא הזדמנויות להתאמן דווקא על אנשים שאינה מכירה היטב. למרבה ההפתעה, זה הרבה יותר פשוט ממה שנדמה.

איך להתחיל...

אפשר לפרסם פוסט קצר בקבוצות פייסבוק העוסקות בהתפתחות אישית, רוחניות, נשים או טארוט. אפשר לפנות לקבוצות וואטסאפ קהילתיות. אפשר להציע מסרים לאנשים ממעגלים רחוקים יותר של היכרות. לא צריך להתחיל עם עשרות אנשים. גם חמש או עשר קריאות איכותיות יכולות ללמד יותר מעוד חודש של קריאה תיאורטית.

בשלב הזה עולה בדרך כלל שאלה נוספת:

האם לבצע את הקריאות בטלפון, בזום או פנים אל פנים?

ההמלצה האישית שלי בתחילת הדרך היא דווקא לא.

רוב הקוראות המתחילות אינן חסרות ידע. הן חסרות ביטחון. ברגע שהן עוברות לשיחת טלפון או לפגישה, חלק גדול מהאנרגיה שלהן מופנה להתמודדות עם הלחץ. הן חוששות לשתוק, חוששות לטעות, חוששות להישמע לא מקצועיות. לפעמים הן כל כך עסוקות בעצמן שהן מפספסות את המסר שהקלפים מנסים להעביר.

לכן אני אוהבת להתחיל דווקא עם מסרים כתובים.

מסר כתוב מעניק לקוראת זמן לחשוב. להתבונן. לנסח. לערוך. לחזור שוב אל הקלפים אם צריך. הוא מאפשר לה להתרכז במסר עצמו במקום במבוכה או בלחץ. מעבר לכך, הוא יוצר תיעוד מסודר של כל הקריאות שביצעה, דבר שהופך לאוצר אמיתי בהמשך הדרך.

אם תשאלו אותי, אני מעדיפה אפילו לעבוד דרך מייל. השואלת יכולה לשלוח את שאלתה דרך וואטסאפ או מסנג'ר ולצרף כתובת מייל. לאחר ביצוע הקריאה, המסר נשלח למייל, ובערוץ התקשורת המקורי נשלחת הודעה קצרה המעדכנת שהתשובה ממתינה לה.

היתרון הגדול הוא שכל הקריאות נשמרות במקום אחד. עם הזמן נוצרת ספרייה של מסרים, שאלות ומשובים. כשמגיע הרגע להפוך את התחביב למשהו מקצועי יותר, פתאום יש בידייך תיעוד של עשרות קריאות שביצעת והתקדמות אמיתית שאפשר לראות בעיניים.

אבל כאן מגיע החלק שרוב הקוראות מפספסות.

שליחת המסר אינה סוף התהליך, היא רק חצי ממנו.

החצי השני הוא המשוב.

אם לא תבקשי משוב, איך תדעי אם המסר היה ברור?

איך תדעי מה נגע בשואלת?

איך תדעי אילו חלקים היו מדויקים במיוחד?

ואיך תדעי מה דורש שיפור?

זו בדיוק הסיבה שאני ממליצה לצרף כבר למייל הראשון קישור לטופס משוב קצר. לא צריך להעמיס. כמה שאלות טובות יכולות ללמד יותר ממאה מחמאות כלליות.

אפשר להסביר בכנות שאת נמצאת בתהליך למידה, שהמשוב חשוב לך, ושהוא יסייע לך להשתפר. רוב האנשים ישמחו לעזור כאשר הם מבינים מדוע את מבקשת את המשוב.

השאלות במשוב צריכות לעזור לך ללמוד.

במקום לשאול "האם היה טוב?" עדיף לשאול מה היה החלק המשמעותי ביותר במסר, מה התחבר במיוחד, האם הייתה תובנה חדשה, והאם היה משהו שפחות הרגיש מדויק. שאלות כאלה מעניקות מידע אמיתי שאפשר לצמוח ממנו.

בסופו של דבר, אחת הטעויות הגדולות ביותר של קוראות בתחילת הדרך היא לחשוב שהן ילמדו לקרוא בקלפים רק מספרים. ספרים מלמדים אותנו את השפה. אנשים מלמדים אותנו לדבר אותה.

המעבר מקוראת מתחילה לקוראת בטוחה לא מתרחש כאשר את מסיימת עוד ספר. הוא מתרחש כאשר את מתחילה לפגוש אנשים אמיתיים, לשמוע את התגובות שלהם, לקבל משובים, ללמוד מהם, להשתפר ולגלות שבכל קריאה את רואה קצת יותר ממה שראית בפעם הקודמת.

ולכן, אם יש דבר אחד שאני ממליצה לך לעשות כבר השבוע, הוא פשוט מאוד: מצאי כמה אנשים זרים, הציעי להם מסר כתוב, ובקשי מהם משוב אמיתי.

כי לפעמים הדרך הטובה ביותר לגלות כמה התקדמת, היא לראות את עצמך דרך העיניים של מי שקרא איתך את הקלפים.

תמר קמר

דרך הטארוט

חכמת קלפים מעשית