יקרה,

לפעמים מה שהכי קשה לשחרר הוא לא האדם, אלא התחושה שהחשבון עדיין לא נסגר.

אולי את מחכה להתנצלות שלא הגיעה,

להכרה בכאב שלך,

לרגע שבו הוא יבין כמה פגע, כמה נתת וכמה ניסית,

ואולי חלק ממך עדיין מחכה שהחיים עצמם יעשו צדק ויוכיחו לך שהגיע לך יותר.

וזה מובן. כשאנחנו נפגעות, אנחנו רוצות להרגיש שהעולם ראה את מה שקרה.

אבל כאן הצדק מבקש ממך לראות משהו חשוב: אולי את כבר לא קשורה אליו דרך האהבה, אלא דרך החשבון.

כל עוד את מחכה שהוא יבין, יתחרט או יתנצל, משהו מהחופש שלך נשאר בידיים שלו.

השקט שלך תלוי בהכרה שלו,

הריפוי שלך תלוי בהתנצלות שלו,

הסגירה שלך תלויה בכך שהוא יכיר במה שעשה.

אבל מה אם הוא לעולם לא יעשה את זה?

הצדק לא מבקש ממך להחליט שהכול היה הוגן, הוא גם לא מבקש ממך למחוק את הפגיעה או לסלוח בכוח,

הוא מבקש ממך להחזיר לעצמך את הסמכות.

את לא צריכה שמישהו אחר יאשר שהכאב שלך היה אמיתי כדי להתחיל להחלים.

את לא צריכה שהוא יבין כדי לדעת מה את חווית,

את לא צריכה שהוא יתחרט כדי לדעת מה מגיע לך,

ואת לא צריכה שהעבר יתוקן כדי לבחור את העתיד שלך.

כי כל עוד את מחכה שהחשבון ייסגר מבחוץ, את עדיין עומדת לידו.

אבל את יכולה להחליט בעצמך שהחשבון נסגר. לא משום שהכול הסתדר, לא משום שקיבלת את מה שהגיע לך, אלא משום שאת בוחרת שלא לתת למה שקרה להמשיך לנהל את החיים שלך.

לפעמים השחרור מתחיל לא כשהחיים נעשים הוגנים יותר, אלא כשאת מפסיקה לחכות לצדק מבחוץ, ומחזירה לעצמך את הכוח לבחור מה יקרה מכאן. 

❤️

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית