יקרה,

על זה שהיא פגעה בך – את צודקת.
על זה שהיו רגעים שבהם הרגשת שלא רואים אותך – את צודקת.
על זה שהיו מילים ששרטו אותך ונשארו איתך שנים – את צודקת.
על זה שלפעמים היית זקוקה לאמא אחרת – גם בזה את צודקת.

אבל אני רוצה לשאול אותך עוד שאלה. האם בתוך כל הצדק הזה, נשאר מקום גם לראות את הצד שלה?

אני לא שואלת את זה כדי להקטין את הכאב שלך. הכאב שלך אמיתי, ואף אחד לא יכול לקחת אותו ממך. אבל לפעמים, כשאנחנו עומדות כל כך חזק על מה שעשו לנו, אנחנו שוכחות שגם האדם שמולנו הגיע לסיפור הזה עם החיים שלו. גם אמא שלך הייתה פעם ילדה. גם היא גדלה בבית שלא היא בחרה. גם היא עשתה טעויות, נפלה, למדה, ולפעמים פשוט לא ידעה לתת את מה שמעולם לא קיבלה בעצמה.

אם את אמא, אני בטוחה שאת כבר יודעת כמה זה מורכב. כמה פעמים רצית להיות האמא הכי טובה שאת יכולה, ובכל זאת טעית. לא כי לא אהבת, אלא כי גם את בן אדם. גם את לא מושלמת.

אני מאמינה שאפשר להחזיק שתי אמיתות באותו הלב. אפשר להכיר בכאב שלך, ובאותה נשימה גם להסתכל על אמא שלך בחמלה. לא כדי לזכות אותה, ולא כדי למחוק את מה שהיה, אלא כדי להבין שגם היא עשתה את הדרך שלה עם הכלים שהיו לה.

הייתי רוצה שמכל המסר שלי אלייך תזכרי את זה:

אפשר להיות צודקת, ובכל זאת לבחור לראות גם את האנושיות של אמא שלך.

אם המסר הזה נגע בך, אני מזמינה אותך לבקר בספריית המאמרים "שורשים – על הורות ומשפחה". אולי תמצאי שם עוד מילים שידברו אלייך, יחזקו אותך ויעזרו לך למצוא בהן מענה.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית