השוטה - הרגע שלפני ההתחלה.

הכל נובע מן האפס.
מן המקום שבו אין דבר, ולכן הכל אפשרי.
זהו רגע הבריאה הראשונית, השקט שלפני הניצוץ.
וכך, השוטה הוא לא טיפש כלל, הוא הנשמה לפני הידיעה, לפני הפחד, לפני הגבולות.
הוא עומד על קצה תהום, לבוש כאילו החיים הם חגיגה.
על כתפו תיק קטן, ובתוכו כל מה שצבר בגלגוליו הקודמים:
כישרונות, פחדים, זיכרונות, פוטנציאל.
הוא אינו יודע מה יש בתיק, אך נושא אותו בביטחון של ילד היוצא למסע.
לצדו כלב קטן, יצר החיים, האינסטינקט, קול האזהרה הפנימי.
לפעמים הוא מזהיר, לפעמים רק מזכיר: אל תשכח את עצמך בדרך.
בידו הוורד הלבן, סמל לטוהר הכוונה, לרצון הטהור לדעת, לחוות, להיוולד מחדש.
הנוצה האדומה וזר הדפנה מעידים שכוח החיים והניצחון כבר בתוכו,
גם אם הוא עדיין לא יודע זאת.
השמש זורחת מעליו. היא איננה מבטיחה דרך קלה, אלא אור פנימי שמלווה אותו.
היא אומרת לו: המשך ללכת, גם אם אינך רואה את השביל.
הידיעה תגיע רק אחרי הצעד הראשון.
השוטה הוא התחלה של כל מסע.
הוא הנשמה בצעד הראשון שלה אל תוך החיים, אל תוך הלא נודע, אל תוך עצמה.
המספר 0 שלו איננו כלום, הוא הכל.
הוא המקום שבו כל האפשרויות קיימות בו-זמנית, והוא מזמין אותנו לבחור, לנסות, ליפול ולקום שוב ושוב
בלי לאבד את ההתלהבות, הילדותיות והאמונה.

השוטה מזכיר לך:

אין דרך לדעת מראש,
יש רק דרך ללכת,
וההתחלה האמתית מתחילה בדיוק כשאין לך מושג לאן.