הטעות הקרובה שלך: להיעלם לתוך השתיקה ולחכות שאחרים יחפשו אותך

יש רגעים שבהם העולם פשוט נהיה יותר מדי. מישהו פוגע בך, מאכזב אותך, לוחץ לך על נקודה רגישה או מכניס אותך למצב שלא נעים לך להיות בו. ברגעים כאלה, התגובה הטבעית שלך היא לא להתפרץ ולא להילחם, את פשוט נעלמת, נסגרת, מתרחקת, מפסיקה לדבר.

וזה בדיוק המקום שבו מסתתרת הטעות הקרובה שלך.

הנזיר אוהב שקט. הוא זקוק לזמן לבד כדי לחשוב, לעבד ולהתחבר לעצמו. זו אחת המתנות הגדולות שלו. אבל לפעמים הצורך הזה בשקט הופך לניתוק. במקום לקחת מרחק כדי להבין מה את מרגישה, את עלולה להשתמש במרחק כדי להימנע ממה שאת מרגישה.

יכול להיות שתפסיקי לענות להודעות. יכול להיות שתתרחקי ממישהו שפגע בך. יכול להיות שתבחרי לא לדבר על מה שמפריע לך ותקווי שהצד השני יבין לבד מה קרה.

הבעיה היא שרוב האנשים לא יודעים לקרוא מחשבות, וכשאת שותקת, אחרים לא תמיד מבינים שאת זקוקה לזמן. לפעמים הם פשוט מרגישים שנדחית אותם, ועם הזמן נוצר מרחק שהיה אפשר למנוע.

וזו הדרך להימנע ממנה...

אל תוותרי על הזמן שאת צריכה לעצמך. השקט שלך חשוב, והמרחב הפנימי שלך הוא לא מותרות אלא צורך אמיתי. אבל לפני שאת נעלמת למערה שלך, נסי להשאיר אור קטן דולק.

אמרי לצד השני שאת צריכה זמן לחשוב. הסבירי שאת לא בורחת, אלא פשוט זקוקה למרחב כדי לעבד את הדברים. ואם אפשר, אפילו תני מסגרת זמן: "אני צריכה כמה ימים לעצמי, ואחזור לדבר על זה בהמשך." כך את שומרת גם על עצמך וגם על הקשר.

מילה ממני אלייך

הנזיר לא נועד לחיות לבד על ההר לנצח, הוא עולה להר כדי למצוא תשובות, אבל בסופו של דבר הוא יורד בחזרה אל האנשים. יש הבדל גדול בין בדידות לבין התבודדות. התבודדות יכולה לרפא, לחזק ולחדד אותך. בדידות ממושכת עלולה ליצור מרחק שקשה לגשר עליו אחר כך.

אם נפגעת, מותר לך לקחת צעד אחורה. אם את מבולבלת, מותר לך לעצור. אם את זקוקה לשקט, מותר לך לסגור את הדלת לזמן מה, אבל אל תשכחי לפתוח אותה שוב, כי האנשים שאוהבים אותך לא תמיד צריכים תשובה מיידית, לפעמים הם רק צריכים לדעת שלא ויתרת עליהם.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית.