"מה ששנוא עליך אל תעשה לעצמך". 8 חרבות
- תמר קמר
- 3 באוק׳ 2025
- זמן קריאה 2 דקות
תפסיקו לעקוץ את עצמכם..
אני שונאת שמבטלים לי פגישה, אבל אם אני צריכה לבטל אני לא מהססת...
אני שונאת שמדברים אליי לא בכבוד, אבל אני לא מסוגלת לזכור כמה פעמים אמרתי לעצמי "מטומטמת". רגע. הייתי מדברת ככה לחברה טובה? ברור שלא!
אני שונאת שלא נותנים לי לדבר עד הסוף, אבל בלהט שיחות אין מצב שאני לא מתפרצת לתוך מילים של אחרים...
ועוד מלא דברים שאני לא רוצה בחיי, אבל איכשהו אני מכניסה אותם מהדלת האחורית.
הכלל הוא פשוט (ובועט):
אם אתם שונאים שמעיפים עליכם הערות מעצבנות, אל תהיו המבקרים הפנימיים הכי מעצבנים שיש!
אם אתם שונאים שמזכירים לכם את כל הפאשלות שלכם מהעבר, תפסיקו להיות הקלטת שמע שרצה בראש על לופ בכל פעם שמשהו מתפקשש לכם!
במקום להיות הבוס המעצבן שצועק, תהיו החבר הכי טוב שמגבה.
זה הצעד הכי קל. בחרו לדבר אל עצמכם כמו שאתם מצפים שידברו אליכם, בכבוד.
זהו זה.
"אתם מכירים את המשל על הצפרדע והעקרב?, איכשהו זה ממש משתלב כאן.
🐸 הצפרדע והעקרב (משל עתיק)
המשל הקלאסי הזה מדבר בצורה מושלמת על הקושי שלנו "להתאפק" מלעשות את מה שאנחנו יודעים שיזיק לנו, רק בגלל שזה "הטבע שלנו".
העקרב ביקש מהצפרדע להעביר אותו את הנהר, והצפרדע אמרה: "מה פתאום? אתה תעקוץ אותי!". העקרב הבטיח שלא, זה בכלל לא הגיוני, כי אם הוא יעקוץ אותה שניהם יטבעו. באמצע הנהר, העקרב עקץ את הצפרדע. כששאלה הצפרדע למה עשה את זה, הוא אמר: "אני מצטער, אבל אני עקרב וזה הטבע שלי!".
המסר האמתי לימינו:
כמה פעמים אנחנו הופכים להיות "העקרב" של עצמנו?.
אני יודעת שאני שונאת שמעיקים עליי בשאלות כשאני מנסה להתרכז, ובכל זאת, כשאני מרגישה לחוצה, הטבע שלי הוא להתחיל לפתוח את כל לשוניות המידע שאני צריכה לבדוק. זה כמו לעקוץ את עצמי בתוך הנהר של המשימות, אני עוצרת את עצמי, ואז טובעת בים של מידע מיותר.
במילים אחרות:
אם אתם שונאים אנשים שמחבלים לעצמם בהצלחה, אל תהיו העקרב שמחבל לצפרדע (שהיא, במקרה הזה אתם!) רק בגלל ש"זה הטבע שלכם" לדחות דברים או להכניס מתח מיותר.
יש לנו אחריות להיות גם הצפרדע וגם העקרב, אבל לבחור את הצד של הצפרדע.
שמונה חרבות, את המעכבת של עצמך.
איך הקלף ממחיש את המסר?
קלף שמונה חרבות מציג דמות העומדת קשורה עיניים מכוסות, כשלפניה ומאחוריה נעוצות שמונה חרבות. הדמות לכודה, אך שימו לב לשני דברים קריטיים:
הדמות אינה קשורה חזק, החבלים סביבה רופפים יחסית.
הרגליים חופשיות, אין שום דבר שמונע ממנה פשוט ללכת משם.
המסר: המכשול הגדול ביותר הוא פנימי. הדמות משוכנעת שהיא לכודה, אבל החרבות, מייצגות מחשבות, ביקורת ושיפוט, הן אלה שכולאות אותה.
החיבור ל"אל תעשה לעצמך":
החרבות הן הביקורת, החרבות מסמלות את כל המחשבות השליליות והביקורתיות שאת מטילה על עצמך ("למה שכחתי שוב? אי לא יכולה לסמוך על עצמי!"), זה מה ששנוא עליך, אבל אתה עושה את זה לעצמך.
הכיסוי על העיניים הוא הפחד, הכיסוי מונע מהדמות לראות את הפתרון הפשוט, שהיא יכולה ללכת משם. זה מייצג את הפחד שלנו לשחרר את הדיבור הפנימי המבקר ולבחור חופש.
הקלף הזה הוא תזכורת בועטת. את מחזיקה את המפתחות הכלא שהמוח שלך בנה סביבך. המסר הוא לפתוח את כיסוי העיניים, להפסיק להאשים את עצמך, וללכת, כי מה שמעכב אותך זו רק המחשבה שאסור לך.
יש לכם משפט מקורי שלכם?
שתפו אותי
שלכם
תמר קמר
תגובות