כבחורה דתיה, הצמודה לכללים ומוסכמות מאוד קשוחים, וכילדה להורים קשיי יכולת נשמתי בכל רגע נתון את הנתון שיש חיים לעשירים, ויש חיים לכאלה שלא.
בגורלנו נרשם לעבוד קשה בשביל לשרוד, כדי שיהיה אוכל על השולחן ובגד נקי ללבוש וקורת גג, כל השאר זה פריווילגיה.
ומאז שאני ילדה קטנה אני לא חיה את החלומות שלי, אלא אני חיה בתוך החלומות שלי... החלום הגדול שלי היה להיות שחקנית.
איפה שהייתי הייתה מצלמה מולי שמצלמת אותי ואני מודעת אליה כל הזמן. אומרת מה שצריך לומר, עושה מה שצריך לעשות, וכשהייתי לבד הייתי מפעילה את העריכה.... הייתי חיה את החיים האמיתיים (אמיתיים מבחינתי, אלה שידעתי בכל נימי נפשי שאני שייכת אליהם. זו רק טעות מנהלתית שהגעתי לבית הלא נכון).
אני בת 11, והרחוב, המוכר כל כך, הופך לבמה שלי. הילקוט הגדול והכבד על הכתפיים שלי הוא רק תוספת למשחק. אני הולכת, יודעת שכל צעד שלי הוא חלק מהסיפור שלי, חלק מההופעה שאני מכינה. הפנסים דולקים, והרוח העדינה מזיזה את שערי. כל מכונית שמחלפת אותי, כל אדם שעובר – כולם חלק מההפקה הזו שאני מנהלת. כשאני עוברת ליד עץ גבוה, אני מהרהרת אם אני צריכה להוסיף לתסריט איזה רגע של סוס דוהר. לפעמים אני לא עונה לאנשים ברחוב, פשוט כי אני לא בטוחה אם הדיאלוג שלי באותו רגע מוכן.
החלומות שלי קראו לי
באופן טבעי, ביסודי - הייתי כל טקס על הבמה.
בחטיבה: גם
בתיכון: כבר הייתי זו שכותבת את הטקסטים למסיבות סיום ולאירועים, מציגה ומביימת.
סיימתי את השירות הלאומי והכי טבעי היה שאלך ללמוד תיאטרון... אבל אז התחלתי למכור לעצמי את כל ה"חארטות":
את בחורה דתיה,
זה לא מקובל,
זה כמעט כמו לרדת לפשע,
מה אמא תגיד,
מה יחשבו עלייך אנשים?
איך תמצאי חתן, וכו'
אז הלכתי ללמוד הוראה כמו כל בת דתיה טובה בזמננו אז.
אם זה מוכר גם לך, את חייבת!!!! לקרוא את הפוסט בבלוג:
נחזור אליי...
החלום נשאר חלום, ומאחר והוא חלק מה DNA שלי, הוא לא הפסיק לבעבע בי.
גם בגיל מאוחר, תמיד חזרתי להיות ילדה קטנה שמדמיינת, בזמן שהייתי בחורה גדולה ועצמאית שיכולה פשוט להגשים את החלום ולחיות אותו.
כנשואה גרתי ביישוב קהילתי דתי, שוב עליתי בכל הזדמנות על הבמה ושחקתי באירועים, בחגים ובטקסים.
בגיל 38 , כשאני אמא לשבעה ילדים כבר... החלטתי שאני מחפשת מקום ללמוד בו תיאטרון, גם עובדה שמכל עבר אמרו לי "את חייבת לעשות עם זה משהו" עזרה לדחוף אותי לעניין.
הגשמתי את החלום כשלוש שנים, פעם בשבוע הייתי חלק מקבוצת אנשים מדהימים שהתיאטרון היה חלק מהם, ונזכרו בגיל מתקדם להגשים אותו באופן חלקי. אפילו הספקתי ללמד תיאטרון.
אחרי שלוש שנים התגרשתי (לא, לא בגלל התיאטרון, אבל אני בטוחה שהוא במשהו העיר אותי מהתרדמת).
חייתי עם גבר מאוד פרקטי, שלא ידע להעריך את הדימיון שלי ולא נתן לו מקום. בעיניו התעסקתי בשטויות, והשטויות האלה היו החיים שלי.
אז התיאטרון אולי "חיבל" לי בנישואין, אבל בתוכי הרגשתי שאני סוף סוף במקום הטבעי שלי.
ולכן אני אומרת: אל תחכו לגיל 38 עם החלומות שלכן, ואם אתן כבר "שם" או יותר, אז תזכרו שעדיין הכל אפשרי ואין כזה דבר מאוחר מידי עבור חלומות...
מה עם החלומות שלך?
אם גם את הגשמת חלום שמנעת מעצמך שנים, שתפי אותי כאן למטה, מבטיחה להתייחס ואפילו לתת מסר.
לסיום, חלומות וחרטות בקלפי הטארוט
קלפים על הגשמת חלום:
הכוכב – קלף שמייצג השראה, תקווה והגשמת חלומות. הוא מבטא את הדרך בה אנחנו יכולים לממש את היכולות והפוטנציאל שלנו, מתוך אמונה שאפשר להשיג את מה שאנחנו חולמים עליו. זהו קלף של אופטימיות ורצון אמיתי לממש את החלום האישי, אם רק נמשיך להאמין בו.
הקיסר – קלף שמייצג יציבות, שליטה ומימוש מטרות בצורה מסודרת. הוא מציין את הצורך לבנות בסיס יציב כדי להגשמת חלום, עם גישה פרקטית וממוקדת. הקיסר מזכיר לנו שעל מנת להשיג את מה שאנחנו רוצים, אנחנו צריכים להחיל סדר, בנייה ויכולת להנחות את עצמנו בדרך.
קלפים על חרטה:
חמישה גביעים – קלף שמייצג אובדן וחרטה. הוא מצביע על תחושת אכזבה, עצב או חרטה על מה שלא קרה או על מה שאיבדנו בדרך. בעוד שמחצית מכוסות הקלף עדיין מלאות, החמישה בכוסות מראות לנו שאנחנו יכולים לשחרר את העבר ולהתמקד במה שנותר.
המוות – קלף המייצג סיום, שינוי והתחדשות. לעיתים, חרטה נובעת מאי יכולת לשחרר את מה שכביכול "נגמר", אבל המוות מלמד אותנו שיש צורך לסיים פרקים בחיים כדי לאפשר לצמיחה חדשה לקרות. הוא מעורר אותנו להבין ששום דבר לא נמשך לנצח ושחרור מהעבר הוא המפתח להתפתחות ולהגשמת חיים חדשים.
שלכם, תמר קמר
コメント