איך לקרוא קלפי טארוט שאין בהם דמויות אדם

כשאת מתבוננת בקלפים, העיניים שלך כמעט תמיד נמשכות קודם כל אל הדמויות האנושיות. את מחפשת את המלכה היושבת על כסאה, את האביר הדוהר קדימה, את הילד המחייך בעשרה גביעים. באופן טבעי, קל לך להתחבר אליהן. את יכולה לדמיין מה הן מרגישות, מה עובר עליהן, ואיך הסיפור שלהן מתחבר לשאלה שנשאלה.

אבל בדיוק מאותה סיבה, קל גם להיבהל מקלפים מסוימים. מספיק מבט חטוף במגדל המתמוטט, בדמות הכבולה של השטן, באישה הכלואה בשמונה חרבות או בדמות השוכבת תחת עשר חרבות, כדי שהדמיון יתחיל לרוץ קדימה ולספר סיפור עוד לפני שבאמת הקשבת למה שהקלף מבקש לומר.

ואז מגיעים הקלפים שאין בהם דמות בכלל.

רק מטות.

רק גביעים.

רק מטבעות.

רק חרבות.

ופתאום משהו נעצר. אין פנים להתחבר אליהן. אין הבעת רגש לקרוא. אין דמות שאפשר להזדהות איתה. רק סמלים מסודרים על הקלף. רבות מהקוראות מביטות בהם ותוהות: "מה אני אמורה לעשות עם זה עכשיו?"

אבל האמת היא שהקלפים לא תמיד מספרים את הסיפור דרך אנשים. לפעמים הסיפור נמצא דווקא במספר, במיקום, בכיוון, בצבע, במרחק שבין הסמלים ובאופן שבו הם מסודרים על פני הקלף. וכשאנחנו לומדות להסתכל מעבר לדמויות האנושיות, אנחנו מגלות שגם קלף שנראה במבט ראשון כמו אוסף של מטות או מטבעות יכול לדבר בקול ברור, עמוק ומדויק לא פחות מכל מלכה או אביר.

כאן בדיוק נמצא הקסם הגדול של פמלה קולמן סמית.

פמלה לא השאירה אף סנטימטר מקרי על הקנבס. בקלפים שבהם אין אנשים, היא השתמשה בשפה עוצמתית לא פחות: שפת הגאומטריה, כיוון התנועה, והאקלים של הנוף.

בואי נפתח יחד חמישה קלפים כאלה ונראה איך המבנה שלהם מספר את הסיפור הטיפולי המדויק ביותר, בלי לומר מילה.

1. ארבעת האסים: היד שמגיעה מהענן

בכל ארבעת האסים בחפיסה (מטות, גביעים, חרבות ומטבעות) אין שום דמות אדם. הדבר היחיד שמופיע בהם הוא יד לבנה וגדולה שיוצאת מתוך ענן אפור ומגישה לנו את הסמל של הסדרה.

השפה החזותית: שימי לב מאיפה היד מגיעה. היא תמיד יוצאת מהצד ומגיחה מתוך ענן. ענן מייצג תעלומה, משהו שעדיין לא התגשם, פוטנציאל טהור שמוחבא באוויר. היד מגישה את החפץ ממש אל מול העיניים שלנו.

איך לקרוא את זה ? 

האסים מראים תנועה של מתנה או הזדמנות חדשה שנפתחת. היעדר האדם אומר שהדבר הזה עדיין לא קרה במציאות – הוא מוגש לשואל כפוטנציאל נקי. כשאס עולה, השפה הטיפולית שלו היא: "יש פה התחלה חדשה שמוגשת לך מהיקום, כמו הזדמנות שנוחתת מהשמיים. השאלה היא רק אם תושיטי את היד שלך ותסכימי לקחת אותה".

2. קלף 8 מטות: חצים של תנופה באוויר

זהו אולי הקלף הכי "גרפי" בחפיסה. אין בו אנשים, אין חיות, ואין מבנים. יש בו רק שמונה מטות מעץ שעפים באוויר על רקע שמיים כחולים ונוף ירוק.

השפה החזותית: כאן הכל עניין של כיוון ותנועה במרחב. המטות אינם עומדים ישר והם לא זרוקים בבלאגן; הם טסים בזווית חדה מלמעלה למטה, משמאל לימין. השמיים בהירים לחלוטין, מה שאומר שאין שום דבר שעוצר אותם בדרך.

איך לקרוא את זה? 

הציור הזה משדר לתת-המודע מהירות שיא, תנופה ומשהו שעומד לנחות במציאות ממש עכשיו. בקליניקה, נשתמש בזה כדי לתאר תהליך שהתחיל ואי אפשר לעצור אותו: "תראי איך המטות עפים ברוח בלי שום הפרעה. זה אומר שהעניינים זזים עכשיו במהירות מטורפת. דברים שעבזת עליהם עומדים לנחות על הקרקע בבת אחת, והקצב הולך להיות מהיר ומלהיב".

3. קלף 3 חרבות: הלב המנוקב במרכז השמיים

קלף שלוש חרבות מציג לב אדום גדול שתלוי במרכז השמיים, כששלוש חרבות ברזל נוקבות אותו בצורת משולש, וברקע יורד גשם סוער. אין כאן אף אדם שבוכה, אבל הכאב זועק מתוך הציור.

השפה החזותית: פמלה לקחה כאן מטפורה פנימית ("כואב לי הלב") והפכה אותה לחפץ פיזי במרכז הקלף. החרבות חותכות את הלב מכיוונים שונים ויוצרות פצע פתוח. הרקע האפור והגשם מייצרים אקלים רגשי של סערה והתאבלות.

איך לקרוא את זה? 

היעדר הדמות מאפשר לשואלת להשליך את הכאב שלה ישירות על הלב שמולו היא מסתכלת. בקליניקה נתרגם את הגיאומטריה הזו לעצה או אבחון: "הלב נמצא פה לבד בגשם, פגוע מהמחשבות החדות (החרבות). זה מראה על אכזבה או פגיעה שיושבת במרכז החיים שלך כרגע. אבל הגשם ברקע הוא גם שוטף ומנקה, הציור מבקש ממך לתת לכאב הזה לצאת, לבכות את הגשם הזה, כדי שהלב יוכל להתרפא".

4. קלף הירח: עולם החיות והתת-מודע

בקלף הירח אין בני אדם, אבל המרחב מלא בסימנים: סרטן שיוצא מתוך המים, כלב וזאב שמיללים מול ירח ענק בשמיים, ושני מגדלים נוקשים שמסמנים גבול.

השפה החזותית: פמלה משתמשת כאן בנוף גאומטרי וסימבולי כדי לתאר את עולם הנפש. המים למטה הם הרגשות העמוקים ביותר (התת-מודע), והסרטן שיוצא מהם מייצג פחדים ישנים שעולים אל פני השטח. הכלב והזאב מייצגים את הצד המבוית והצד הפראי שבתוכנו, והשביל הצר עובר בדיוק ביניהם ומוביל אל הלא-נודע.

איך לקרוא את זה? 

הקלף הזה מייצר תחושה של דמדומים ומסתורין. כשהוא עולה, אנחנו מסבירות לשואלת שהיא נמצאת בתקופה של חוסר בהירות: "תראי איך הנוף הזה נראה בלילה – הדברים לא ברורים, יש פחדים שעולים מהמים (הסרטן) והדמיון עובד שעות נוספות. הירח אומר שכרגע את לא צריכה לחפש היגיון נוקשה, אלא להסכים ללכת בשביל הצר, להקשיב לאינטואיציה שלך ולדעת שהערפל הזה זמני".

5. קלף העולם: הריקוד החופשי של האנרגיה

בקלף האחרון של הארקנה הבכירה, הדמות המרכזית היא בכלל לא בן אדם – היא ישות שמיימית, דמות אנדרוגינית (גם גבר וגם אישה) שמרחפת באוויר, מוקפת בזר דפנה ענק בצורת אליפסה, ובארבע פינות הקלף מופיעים ראשים של חיות ומלאך.

השפה החזותית: המבנה הגיאומטרי כאן הוא של מעגל סגור ושלם. זר הדפנה יוצר רחם מגן, והדמות רוקדת בתוכו בחופשיות כשהיא מחזיקה שני מטות (חיבור בין שמיים לארץ). החיות בארבע הפינות מייצגות את ארבעת היסודות של החיים שמצאו את מקומם המדויק ומחזיקים את המרחב באיזון מושלם.

איך לקרוא את זה? 

זהו קלף של סגירת מעגל, שלמות והצלחה. המבנה המעגלי משדר שלווה ותחושה שהכל הגיע למקומו הנכון: "תסתכלי על המעגל הירוק והשלם הזה. הוא מספר שהגעת לנקודה שבה כל החלקים בחיים שלך מסתדרים בפאזל מושלם. תחושת התקיעות נגמרה, והאנרגיה כרגע זורמת בחופשיות ובאיזון. זה הזמן לחגוג את ההישג שלך".

הסוד שמסתתר מאחורי הציור

בפעם הבאה שעולה לך קלף "יבש" או קלף חסר הבעות פנים אנושיות, אל תיבהלי. קחי נשימה, הביטי על השולחן ושאלי את עצמך:

• האם החפצים זזים או עפים (כמו ב-8 מטות) או שהם סטטיים ותקועים (כמו ב-3 חרבות)?

• איזה אקלים וטבע שולטים ברקע (שמיים בהירים, גשם סוער או מים עמוקים)?

• איזו צורה גאומטרית שולטת במרחב (משולש, מעגל או קווים ישרים)?

כשאת לומדת לקרוא את השפה הנסתרת של פמלה, את מגלה שלכל קלף יש משקל, כיוון ונשמה. המבנים האלה הם מפה פסיכולוגית חיה, שמאפשרת לך להעניק לשואלים שלך דיוק, עומק ובהירות – גם כשהדמויות שותקות.

תמר קמר

דרך הטארוט

חכמת קלפים מעשית