תשעה חרבות מסמל חרדה, סיוטים, דאגות יתר וייסורי מצפון שגוזלים את שלוות הנפש.

בהקשר של לא לאבד את עצמך בתוך ההורות, תשעה חרבות מייצג את החרדה והאשמה האימהית שמשתקות אותך ומונעות ממך לראות את הצרכים שלך. הוא מזמין אותך להבין שרוב הדאגות הללו הן "סיוטים" פנימיים שאינם משקפים את המציאות, ושמותר לך לשחרר אותם כדי לנשום.

הנה כמה תובנות שהתשעה יכול להציע:

שחרור אשמה משתקת: האשמה על כך שאת רוצה זמן לעצמך היא רק מחשבה. אל תתני לה לנהל אותך או למנוע ממך להיות מי שאת.

טיפול בפחדים: מה באמת מפחיד אותך בשמירה על זהותך? האירי את הפחדים האלו בחשיכה והם יאבדו מכוחם.

חזרה למציאות: כשאת בלופ של דאגות, את מאבדת את הקשר עם ה"אני" היוצר שלך. חזרי אל הגוף ואל המעשים הפשוטים שמקרקעים אותך.

חמלה עצמית: הפסיקי להעניש את עצמך במחשבות קשות. הגיעו הזמן להוריד את הידיים מהפנים ולראות שאת אמא נפלאה גם כשאת דואגת לעצמך.

שאלות למחשבה:

• איזו דאגה "טורפת" לך את האנרגיה שיכולה הייתה ללכת ליצירה או לעסק שלך?

• מה היית אומרת לחברה טובה שהייתה סובלת מאותן מחשבות אשמה שיש לך?

יש לילות שבהם כל הספקות שהצלחת להשתיק במשך היום מתעוררים. אולי אני לא עושה מספיק. אולי אני אנוכית כשאני רוצה זמן לעצמי. אולי הילדים צריכים אותי יותר. המחשבות האלה יכולות להרגיש כמו אמת מוחלטת, במיוחד כשאת עייפה ומוצפת, אבל תשעה חרבות מזמין אותך לזכור שלא כל מחשבה שמפחידה אותך היא עובדה.

רגשות האשם שלך אולי מספרים לך שאת אמא טובה רק כשאת נותנת מעצמך בלי גבול, אבל כדאי לבדוק מי כתב את הכלל הזה. האם הילדים שלך באמת נפגעים כשאת מקדישה זמן לעצמך, או שהפחד הזה חי בעיקר בתוכך? האם הרצון שלך ליצור, לעבוד, לנוח או להיות לבד באמת הופך אותך לאמא פחות טובה?

כשאת מוצאת את עצמך בתוך לופ של דאגה, נסי לדבר אל עצמך כפי שהיית מדברת אל אישה שאת אוהבת. סביר להניח שלא היית אומרת לה שהיא צריכה לוותר על עצמה כדי להוכיח את אהבתה לילדיה. אולי הגיע הזמן להעניק גם לעצמך את אותה חמלה. את לא צריכה להאמין לכל מחשבה שעוברת לך בראש, ובוודאי שלא לתת לפחד ולרגשות האשם לכתוב עבורך את החיים.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט