שלוש חרבות מסמל כאב לב, צער, פרידה או התפכחות כואבת מהאשליות.

בהקשר של לא לאבד את עצמך בתוך ההורות, הקלף מזמין אותך להכיר בכך שהשמירה על ה"אני" כרוכה לעיתים בכאב. זה כואב להגיד "לא" לילד, וזה כואב להכיר בחלקים מעצמך שהזנחת, אך ההכרה בכאב הזה היא השלב הראשון בריפוי ובבנייה המחודשת.

הנה כמה תובנות שהשלושה יכול להציע:

שחרור הכאב: תני לכאב על אובדן הזהות הישנה מקום, אל תדחיקי אותו. בכי כשצריך, הכאב הוא המנקה של הנפש.

התפכחות מה"אמא המושלמת": הקלף מזמין אותך להשתחרר מהפנטזיה של דמות האם האידיאלית שאין לה צרכים. החיתוך הזה כואב, אבל הוא משחרר אותך להיות אמא אמיתית ואישה חיה.

ריפוי דרך הכרה: החרבות נעוצות בלב, אבל הן גם אלו שמאפשרות לנקז את המוגלה. דברי על הקושי שלך בגלוי.

צמיחה מתוך שבר: לעיתים הזהות הישנה צריכה להישבר כדי שזהות חדשה, חזקה ומדויקת יותר עבורך, תוכל לצמוח מתוך הסדקים.

שאלות למחשבה:

• איזו פנטזיה על "אימהות מושלמת" את צריכה לשחרר כדי לפנות מקום לעצמך באמת?

• איך הכאב שאת מרגישה יכול להפוך למנוע חזק לשינוי בסדרי העדיפויות שלך?

יש כאבים בתוך האימהות שלא תמיד מרגישים שמותר לדבר עליהם. הכאב על החופש שהצטמצם, על חלקים בעצמך שהוזנחו, על חלומות שנדחו או על הפער בין האמא שדמיינת שתהיי לבין האישה שמנסה להתמודד עם המציאות כפי שהיא.

שלוש חרבות מזמין אותך לא למהר לכסות את הכאב הזה בשכבה נוספת של רגשות אשם. מותר לך לאהוב את הילדים שלך ובאותה נשימה לכאוב דברים שאיבדת בדרך. שני הדברים יכולים להיות אמיתיים יחד. דווקא כשאת מסכימה להכיר במה שכואב, את יכולה להתחיל להבין מה חסר לך ומה את רוצה להשיב לחיים שלך.

אולי ההתפכחות הכואבת ביותר היא ההבנה שלעולם לא תהיי האמא המושלמת שדמיינת, אבל בתוך ההבנה הזאת נמצא גם חופש גדול. את לא צריכה להיות מושלמת. את יכולה להיות אישה שלמה, עם צרכים, חולשות, כאבים ורצונות משלה, ואמא שאוהבת את ילדיה מאוד. לפעמים הלב מתחיל להחלים דווקא ברגע שבו את מפסיקה לדרוש ממנו להתאים לתמונה שאף פעם לא הייתה אמיתית.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט