יש נשים שיודעות לאהוב מכל הלב.

הן דואגות, מקשיבות, מעודדות, נותנות, מכילות, ותמיד מוצאות את המילים הנכונות למי שהן אוהבות.

אבל כשמגיע התור שלהן, הן פתאום נהיות הרבה פחות נדיבות כלפי עצמן.

הן מבקרות את עצמן, שופטות את עצמן, ומרגישות שהן צריכות להוכיח שהן ראויות לאהבה.

כשאני מתבוננת בקיסרית, אני פוגשת אישה שמבינה שאהבה לא מתחילה במה שאנחנו מקבלות מאחרים. היא מתחילה בדרך שבה אנחנו מתייחסות לעצמנו.

אולי זה בדיוק השיעור שהקיסרית מביאה אל השאלה שלך.

אם את רוצה לפתוח את הלב לאהבה חדשה, התחילי מלשאול את עצמך איך נראה הקשר שלך עם עצמך. האם את מדברת אל עצמך ברוך? האם את יודעת לעצור, לנוח, ליהנות, לקבל מחמאה בלי לבטל אותה, ולהרגיש שמגיע לך טוב גם בלי שהרווחת אותו?

הרבה פעמים אנחנו מחפשות מישהו שיראה אותנו, בזמן שאנחנו בעצמנו כמעט לא עוצרות לראות את עצמנו.

הקיסרית מזכירה שהלב נפתח בקלות רבה יותר כשהוא מרגיש בטוח. וכשאת הופכת להיות המקום הבטוח של עצמך, את כבר לא מחפשת שמישהו אחר ימלא חלל. את מזמינה מישהו לחלוק איתך חיים שכבר יש בהם אהבה.

אני מזמינה אותך לשאול את עצמך: האם אני נותנת לעצמי את אותה החמלה, הסבלנות והאהבה שאני מעניקה כל כך בקלות לאחרים?

אם התשובה קצת מעציבה אותך, אל תראי בזה כישלון. תראי בזה הזמנה. כי אהבה עצמית היא לא יעד שמגיעים אליו ביום אחד. היא בחירה קטנה שחוזרת על עצמה בכל יום מחדש.

זה, בעיניי, אחד השיעורים היפים ביותר של הקיסרית: ככל שתלמדי להיות הבית החם של עצמך, כך יהיה לך קל יותר לפתוח את הדלת גם לאדם שירצה להיכנס אליו.

לסיום יקרה,

אם הרגשת שהמסר הזה נגע בך, אני מזמינה אותך להמשיך לקרוא בקטגוריית "מה זאת אהבה?" – שיעורים באהבה ומערכות יחסים. מחכים לך שם מאמרים על אהבה, זוגיות, פרידות, תקשורת וכל מה שקורה בדרך אל קשר בריא ומיטיב.

ולפעמים, במיוחד אחרי פגיעות, אכזבות או מערכות יחסים שהשאירו צלקות, מסר אחד או מאמר טוב הם רק תחילת הדרך. יש דברים שהלב מחזיק כל כך הרבה זמן, עד שקשה לראות אותם לבד.

אם תוך כדי הקריאה תגלי שיש בך משהו שעדיין מבקש להשתחרר, תדעי שאת לא חייבת לעבור את הדרך הזאת לבד. לפעמים שיחה אחת טובה יכולה לעשות סדר, להאיר נקודה שלא ראינו, ולעזור ללב להאמין מחדש.

ואם את מרגישה שזה הזמן שלך לפתוח את הלב לאהבה חדשה, אשמח להיות שם בשבילך.

בהצלחה,

תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית