יש רגעים שבהם אנחנו אומרות שאנחנו רוצות אהבה, אבל אם נקשיב רגע לעומק, נגלה שבתוכנו יש שני קולות.

אחד משתוקק להתאהב, להתרגש, לפתוח שוב את הלב.

והשני לוחש: "תיזהרי. כבר נפגעת פעם. אל תתני לזה לקרות שוב."

שני הקולות האלה חיים כמעט אצל כל מי שעברה אכזבה. הבעיה היא לא שהם קיימים. הבעיה מתחילה כשהם מושכים אותנו לשני כיוונים שונים, ואנחנו נשארות לעמוד במקום.

כשאני מתבוננת במרכבה, אני פוגשת את היכולת לאחוז במושכות. לא להשתיק את הפחד, ולא להתעלם מהרצון, אלא ללמוד להוביל את שניהם לאותו כיוון.

אולי זה בדיוק השיעור שהמרכבה מביאה אל השאלה שלך.

כדי לפתוח את הלב לאהבה חדשה, לא מספיק לרצות. צריך גם להחליט. להחליט שאת מוכנה לתת לעצמך הזדמנות, גם אם אין שום הבטחה שלא תיפגעי. להחליט שהעבר כבר לא ינהל כל צעד שלך. ולהחליט שהפחד יהיה נוסע במסע, אבל הוא כבר לא זה שיושב מאחורי ההגה.

זה לא אומר למהר לקשר או להתעלם מנורות אזהרה. להפך. המרכבה מלמדת אותנו להתקדם מתוך מודעות, מתוך בחירה ומתוך אחריות לעצמנו. לא מתוך דחף, אבל גם לא מתוך קיפאון.

אני מזמינה אותך לשאול את עצמך: מי מחזיק היום במושכות של הלב שלי – התקווה או הפחד?

אם התשובה מורכבת, זה מובן. אחרי שנפגעים, הפחד מנסה לשכנע אותנו שהוא שומר עלינו. אבל לפעמים, בלי לשים לב, הוא כבר לא רק שומר. הוא גם עוצר אותנו מלחיות.

זה, בעיניי, אחד השיעורים היפים ביותר של המרכבה: לפתוח את הלב לאהבה חדשה, זה לא לנצח את הפחד. זה ללמוד להחזיק את המושכות, כך שגם הפחד וגם התקווה ינועו יחד אל החיים שאת מבקשת לעצמך.

לסיום יקרה,

אם הרגשת שהמסר הזה נגע בך, אני מזמינה אותך להמשיך לקרוא בקטגוריית "מה זאת אהבה?" – שיעורים באהבה ומערכות יחסים. מחכים לך שם מאמרים על אהבה, זוגיות, פרידות, תקשורת וכל מה שקורה בדרך אל קשר בריא ומיטיב.

ולפעמים, במיוחד אחרי פגיעות, אכזבות או מערכות יחסים שהשאירו צלקות, מסר אחד או מאמר טוב הם רק תחילת הדרך. יש דברים שהלב מחזיק כל כך הרבה זמן, עד שקשה לראות אותם לבד.

אם תוך כדי הקריאה תגלי שיש בך משהו שעדיין מבקש להשתחרר, תדעי שאת לא חייבת לעבור את הדרך הזאת לבד. לפעמים שיחה אחת טובה יכולה לעשות סדר, להאיר נקודה שלא ראינו, ולעזור ללב להאמין מחדש.

ואם את מרגישה שזה הזמן שלך לפתוח את הלב לאהבה חדשה, אשמח להיות שם בשבילך.

בהצלחה,

תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית