יקרה,

לפעמים מה שהכי קשה לשחרר הוא לא האדם, אלא הפחד לקבל החלטה שתצטערי עליה.

יום אחד את בטוחה שהקשר הזה לא נכון לך. את זוכרת למה החלטת לשחרר ורואה את הדברים בבהירות. ואז מגיע יום אחר, הגעגוע מציף, ואת מתחילה לשאול את עצמך אם אולי טעית, אולי ויתרת מהר מדי, אולי היה שם משהו שפספסת.

וכך את נשארת בין שני קולות: זה שיודע, וזה שמפחד.

הירח מכיר היטב את המקום הזה. הוא מופיע כשקשה להבדיל בין אינטואיציה, פחד, געגוע ותקווה, כשכל רגש מרגיש אמיתי, וכל רגש מושך לכיוון אחר.

ואולי זה בדיוק מה שמחזיק אותך: לא הידיעה שהקשר נכון לך, אלא חוסר הוודאות אם ההחלטה לשחרר נכונה.

כי כל עוד את מחכה לוודאות מוחלטת, את נשארת במקום.

הירח מזכיר לך שלא כל הדרך מוארת מראש, לא תמיד אפשר לדעת בוודאות מה מחכה מעבר לצעד הבא. לפעמים יש מספיק אור רק כדי לראות את הצעד הקרוב, וזה מספיק.

את לא חייבת לפתור את כל השאלות, 

לא חייבת לדעת מה היה קורה אילו, 

לא חייבת להיות בטוחה במאה אחוז שמעולם לא הייתה אפשרות אחרת.

את יכולה לבחור גם כשיש פחד. את יכולה לשחרר גם כשיש ספק.

כי אם תחכי לרגע שבו לא יהיו לך יותר שאלות, ייתכן שתישארי לחכות הרבה מאוד זמן. הבהירות שאת מחפשת לא תמיד מגיעה לפני הצעד, לפעמים היא מגיעה אחריו.

ככל שאת מתרחקת מעט מהערפל וממשיכה לנוע, הדברים מתחילים להתבהר מעצמם. כי לפעמים קשה לנו לשחרר לא משום שהאדם נכון לנו, אלא משום שהפחד לטעות חזק יותר מהרצון להתקדם.

והשחרור מתחיל ברגע שבו את מסכימה לצעוד גם בלי לדעת בוודאות מה מחכה מעבר לפינה. 

❤️

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית