יקרה,

אני מרגישה שהמקום שבו את נמצאת עכשיו הוא מקום שקשה מאוד להסביר למי שלא עבר אותו בעצמו. כי לא כל פרידה מרגישה כמו אובדן של אדם. יש פרידות שמרגישות כמו רעידת אדמה. הן לא רק לוקחות מאיתנו מישהו שאהבנו, אלא מטלטלות את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעות על החיים שלנו. הן משנות את הדרך שבה דמיינו את העתיד, את הסיפור שסיפרנו לעצמנו על מה שעומד לקרות, ואת התחושה הבסיסית של יציבות שעליה נשענו במשך כל כך הרבה זמן.

קלף המסר שהגיע אלייך הוא המגדל, ויש לו משהו חשוב מאוד לומר לך מהמקום הזה.

אני לא בטוחה שמה שהכי קשה לך לשחרר הוא האדם עצמו. לפעמים מה שמכאיב לנו יותר מכל הוא לא האובדן של האדם, אלא האובדן של המציאות שבנינו סביבו. אולי האמנת שהקשר הזה יציב. אולי הרגשת שאתם בדרך משותפת. אולי היו תוכניות שכבר קיבלו צורה, חלומות שכבר התחילו להרגיש אמיתיים ועתיד שכבר נראה ברור כל כך, עד שלא העלית בדעתך שהוא עלול להיעלם. ואז משהו קרס. לפעמים זה קורה בבת אחת ולפעמים בהדרגה, אבל ברגע מסוים המציאות שהכרת חדלה להתקיים כפי שהכרת אותה.

זהו הכאב שהמגדל מביא איתו. לא רק הכאב של הפרידה עצמה, אלא הכאב של הקריסה. הכאב של לגלות שהחיים שתכננת, העתיד שראית והסיפור שכבר התחלת לחיות בתוכך אינם עומדים עוד במקומם. אני חושבת שחלק ממך עדיין עומד מול ההריסות של אותו עולם. לא מולו, אלא מול כל מה שהיה אמור להיות. מול הבית שבנית בדמיון. מול התוכניות שציירת לעצמך. מול הגרסה של החיים שכבר הרגשת שייכת לה. ולכן גם עכשיו, למרות שאת רואה את המציאות, יש בך חלק שמתקשה לקבל אותה באמת.

לא משום שאת מתכחשת למה שקרה, אלא משום שהפער בין מה שחשבת שיקרה לבין מה שקרה בפועל כל כך גדול. אולי יש רגעים שבהם את עדיין מתעוררת בבוקר ומרגישה לרגע שהכול כרגיל. אולי יש רגעים שבהם משהו בתוכך עדיין מחכה להסבר אחר, לתפנית בלתי צפויה או לגילוי שיחזיר את הסיפור למסלול שתכננת עבורו. אולי יש בך חלק שעדיין מתקשה להאמין שזה באמת הסוף של מה שנראה פעם כל כך בטוח.

המגדל מבקש ממך להבין שלפעמים אנחנו לא נאחזים באדם שאהבנו. אנחנו נאחזים במציאות שהייתה אמורה להיות. אנחנו נאחזים בעתיד שכבר בנינו בראשנו. אנחנו נאחזים בעולם שלם שכבר הרגשנו חלק ממנו. ולכן השחרור מרגיש כל כך קשה. כי הוא אינו דורש מאיתנו להיפרד רק ממישהו שהיה חשוב לנו. הוא דורש מאיתנו להיפרד מכל מה שחשבנו שיקרה בהמשך הדרך. הוא דורש מאיתנו להכיר בכך שהסיפור שדמיינו לא ייכתב כפי שתכננו.

המחיר של ההיאחזות במקום הזה הוא שאת נשארת לעמוד בתוך רגע הקריסה. את ממשיכה לשאול איך אפשר לתקן, איך אפשר לשחזר, איך אפשר להחזיר את מה שהיה ואיך אפשר לגרום למציאות לחזור למסלול שהכרת. כל עוד את עסוקה בניסיון להציל את אותו עולם שהתפרק, קשה לך לראות שהחיים כבר נמצאים במקום אחר. קשה לך לראות שהאנרגיה שלך עדיין מופנית אל מה שקרס במקום אל מה שעשוי להיבנות. וזה בדיוק המקום שבו המגדל מבקש ממך לעצור. הוא אינו מבקש ממך למחוק את האהבה שהייתה. הוא אינו מבקש ממך לשכנע את עצמך שהכול היה שקר או טעות. הוא רק מבקש ממך להפסיק לנסות לבנות מחדש את אותו מגדל שקרס. לא כל מה שמתפרק נועד להיות מורכב שוב באותה צורה. לפעמים הקריסה אינה תקלה. לפעמים היא חשיפה. חשיפה של מה שלא היה יציב כפי שנראה. חשיפה של סדקים שהיו שם גם כשניסינו לא לראות אותם. חשיפה של דברים שלא באמת יכלו להחזיק לאורך זמן, גם אם רצינו להאמין שכן.

אני יודעת כמה כואב לשמוע את זה. אף אחת לא רוצה לעמוד מול ההריסות של חלום ולהבין שהוא באמת נגמר. אף אחת לא רוצה להודות בכך שהעתיד שעליו בנתה כבר אינו קיים. אבל המגדל מזכיר שהכאב אינו תמיד הוכחה לכך שטעית. לפעמים הכאב הוא ההוכחה שהתעוררת. התעוררת לראות את המציאות כפי שהיא, ולא כפי שקיווית שתהיה. התעוררת לראות את מה שהיה שם באמת, גם אם במשך זמן רב האהבה, התקווה והפחד לאבד הסתירו חלקים מהתמונה.

ויש עוד משהו שהמגדל רוצה שתדעי. כאשר אנחנו עומדות בתוך הקריסה, נדמה לנו שלא נשאר דבר מלבד הרס. אבל זה לא באמת נכון. כאשר האבק מתחיל לשקוע, אפשר סוף סוף לראות מה עמד על יסודות אמיתיים ומה עמד רק על תקווה. אפשר להתחיל להבחין בין מה שהיה יציב לבין מה שהיה אשליה. ודווקא מתוך המקום הזה מתחילה לצמוח אמת חדשה. לא תמיד אמת נעימה, ולא תמיד אמת קלה לעיכול, אבל אמת שאפשר לסמוך עליה. אמת שאינה זקוקה לפנטזיות כדי להחזיק מעמד. אמת שאפשר לבנות עליה חיים חדשים.

וזה בדיוק המקום שבו המגדל מחכה לך. לא בעולם שהיה אמור להיות, לא בעתיד שדמיינת ולא במבנה שכבר קרס. הוא מחכה במקום שבו את מסכימה להפסיק להציל את מה שכבר נפל, ומתחילה להסתכל בכנות על מה שנשאר. כי לפעמים קשה לנו לשחרר לא משום שאנחנו עדיין אוהבים, אלא משום שאנחנו עדיין מנסים להציל עולם שכבר קרס. והשחרור מתחיל ברגע שבו אנחנו מסכימים לצאת מתוך ההריסות, להניח למה שכבר לא קיים, ולהתחיל לבנות את חיינו על יסודות אמיתיים וחזקים יותר מאלה שהיו שם קודם. ❤️

ולפני שנפרד...

אני מקווה שהמסר שהגיע אלייך יאיר עבורך עוד פינה בדרך. זכרי שאין צורך להבין הכול היום, ואין צורך למהר לשום מקום. לפעמים די בצעד אחד קטן של אמת כדי להתחיל תנועה גדולה בלב.

קחי איתך את מה שלמדת, את מה שאהבת ואת מה שצמחת ממנו, והניחי מאחור את מה שכבר סיים את תפקידו בחייך.

באהבה,

תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית