יקרה,

לפעמים מה שהכי קשה לשחרר הוא לא האדם, אלא האפשרות לקבל הזדמנות שנייה ולהוכיח שהפעם הייתם עושים הכול אחרת.

כי היום את כבר לא אותה אישה שהיית אז. את מבינה יותר, רואה דברים אחרת, מכירה את עצמך טוב יותר ואולי יודעת בדיוק מה היית עושה אחרת.

ואז עולה השאלה: אם היום אני כבר מבינה, למה זה נגמר דווקא אז?

כאן יום הדין מבקש ממך לעצור.

אולי את לא באמת מתגעגעת אליו. אולי את מתגעגעת לאפשרות לתקן את הסיפור.

אפשרות שבה שניכם נפגשים היום, עם כל מה שאתם יודעים עכשיו. בלי הטעויות, בלי חוסר המודעות, בלי אותם פחדים. גרסה שבה הפעם זה יכול היה להצליח.

אבל זו עדיין אפשרות שלא התקיימה, וכל עוד את חיה בתוכה, חלק ממך ממשיך לחכות להזדמנות שנייה שמעולם לא הגיעה.

יום הדין מזכיר לך שהתעוררות אינה תמיד הזמנה לחזור אל העבר, לפעמים התעוררות היא הזמנה לקחת את מה שלמדת וללכת איתו קדימה. כל ההבנות שהגיעו לך מאז, כל הצמיחה, המודעות והכוחות שפיתחת  הם שלך. את לא צריכה את הקשר בחזרה כדי להצדיק את כל מה שלמדת דרכו.

אולי זו בדיוק המתנה של הסיפור הזה: הוא לא החזיר לך את הקשר, אבל הוא החזיר אותך אל עצמך.

כי לפעמים השחרור מתחיל כשאנחנו מבינות שההזדמנות השנייה שחיכינו לה לא הייתה הזדמנות לתקן את העבר, אלא הזדמנות להפוך למישהי חדשה בתוכו.

והאישה שאת היום כבר יכולה לקחת את כל מה שלמדה, ולכתוב איתו פרק חדש. 

❤️

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית