יקרה,

לפעמים מה שהכי קשה לשחרר הוא לא האדם, אלא הזיכרונות היפים שהיו איתו.

כשאת חושבת עליו, אולי את זוכרת את הצחוקים, את הקרבה, את השיחות ואת הרגעים שבהם הרגשת אהובה, מחוברת וחיה. הרגעים האלה היו אמיתיים בזמנם, וקשה מאוד להבין איך משהו שהיה כל כך יפה הסתיים.

אבל השמש מזכירה לך משהו חשוב: רגעים יפים אינם בהכרח הוכחה שקשר צריך להימשך.

אפשר לאהוב ועדיין לא להתאים. 

אפשר להיות מאושרות יחד ברגעים מסוימים ועדיין לא להצליח לבנות חיים משותפים. 

אפשר להרגיש חיבור עמוק ועדיין להיתקל בפערים שלא נעלמים.

ולפעמים, כשאנחנו מתגעגעות לכל מה שהאיר את הקשר, הצללים, עם כל מה שהיה רע בהם, מתחילים להיעלם מהזיכרון. 

אנחנו זוכרות את החיוכים ושוכחות את הדמעות. 

את הקרבה ושוכחות את המרחק. 

את מה שהיה טוב ושוכחות את מה שהיה חסר.

השמש לא מבקשת ממך לעשות את זה, היא גם לא מבקשת ממך להפוך את העבר לשחור כדי להצליח לשחרר.  הטוב שהיה יכול להיות אמיתי, ובכל זאת לא להיות מספיק כדי להחזיק קשר.

מותר לך לשמור את הזיכרונות היפים, מותר לך להודות שהיו רגעים שבהם באמת היית מאושרת, מותר לך אפילו לחייך כשאת נזכרת בהם. אבל את לא צריכה להחזיק באדם כדי לשמור את האור.

האור הזה כבר שלך.

הוא חלק מהחיים שלך, מהזיכרונות שלך ומהאישה שהיית בתוך הקשר הזה. הוא לא נעלם רק משום שהקשר הסתיים, והשחרור מתחיל כשאת יכולה להסתכל על הרגעים היפים, לחייך אליהם  מבלי לרצות לחזור אליהם.

כי לפעמים קשה לשחרר לא משום שהעבר היה מושלם, אלא משום שהיה בו אור אמיתי, ואפשר לכבד את האור הזה, לשמור אותו בלב, ועדיין לבחור להמשיך קדימה. 

❤️

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית