יקרה,

לפעמים מה שהכי קשה לשחרר הוא לא את האדם, אלא את פסק הדין שהוצאת על עצמך בעקבות מה שקרה.

אולי את חוזרת שוב ושוב לעבר ושואלת את עצמך: 

איפה טעיתי? 

האם נתתי יותר מדי? 

אהבתי יותר מדי? 

הייתי צריכה לפעול אחרת?

אולי חלק ממך מאמין שאם רק תמצאי את הטעות, סוף סוף תביני למה הכול הסתיים.

אבל העוצמה מבקשת ממך להסתכל על עצמך בעיניים אחרות.

היא לא מדברת על כוח להחזיק מעמד או להילחם חזק יותר, היא מדברת על היכולת להיות עדינה עם עצמך דווקא במקום שבו הכי קל להפוך את עצמך לאשמה.

כי קשר שנגמר אינו הופך את כל מה שהיה בו לטעות.

העובדה שהסיפור לא הסתיים כפי שקיווית אינה מוחקת את האומץ שהיה בך לאהוב, להיפתח, להאמין, לתת ולנסות.

לפעמים אנחנו מסתכלות על כל הקשר דרך הסוף שלו. אם הוא לא הצליח, אנחנו אומרות לעצמנו שאולי כל מה שהיה לפניו היה טעות. אבל לא כל קשר שנגמר הוא כישלון, ולא כל אהבה שלא נמשכה לנצח הייתה טעות.

אולי באמת היו דברים שיכולת לעשות אחרת, אולי יש דברים שאת לוקחת איתך להמשך הדרך, אבל ללמוד מהעבר זה לא אותו דבר כמו להעניש את עצמך בגללו.

העוצמה מבקשת ממך להניח את הפטיש של השופטת.

להפסיק לחפש את הרגע שבו "הרסתי הכול", ולהתחיל לראות את האישה שהיית באותו זמן, עם הידע שהיה לה, עם הלב שהיה לה ועם היכולת שהייתה לה.

האישה הזאת ניסתה, היא אהבה, היא קיוותה,  היא עשתה את הטוב ביותר שידעה לעשות,

וזה מספיק.

הכוח האמיתי עכשיו אינו להחזיק חזק יותר, הוא להרפות מבלי להפוך את עצמך לאשמה.

להסתכל לאחור ולומר: אהבתי באמת, נתתי באמת, והעובדה שהקשר הסתיים אינה מוחקת את הערך של מה שהיה בו, כי אהבה לא יורדת לטמיון רק משום שהיא הסתיימה.

לפעמים הדבר היפה ביותר שעשית היה לאהוב, ועכשיו הגיע הזמן להעניק לעצמך את אותה עדינות שהיית מעניקה לאישה אחרת שאהבה ונפגעה. 

❤️

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית