יקרה,

לפעמים מה שהכי קשה לשחרר הוא לא האדם, אלא התחושה שהסיפור לא קיבל את הסיום שהיה צריך להיות לו.

אולי נשארו מילים שלא נאמרו, תשובות שלא קיבלת או תחושה שמשהו עדיין לא התחבר. אולי את יודעת שהקשר הסתיים, אבל בפנים את עדיין מחכה לרגע שבו הכול ירגיש שלם.

העולם מבקש ממך לראות משהו חשוב: יש הבדל בין לדעת שמשהו נגמר לבין להסכים שהוא הושלם.

כי כל עוד את מחכה להסבר האחרון, לשיחה האחרונה או לתשובה שתסגור את המעגל, חלק ממך עדיין מחכה מבחוץ לאישור להמשיך.

אבל לא כל סגירה מגיעה דרך אדם אחר.

לפעמים אין שיחה מושלמת, אין תשובה שמסבירה הכול, אין משפט אחד שמצליח להפוך סיפור מורכב למשהו ברור.

העולם מזכיר לך שאת לא חייבת לקבל את כל התשובות כדי לסגור את המעגל.

הסגירה שלך יכולה להיות החלטה שלך.

להכיר במה שהיה,

לכבד את מה שהרגשת,

לקחת את מה שלמדת,

לקבל גם את מה שלא תביני לעולם,

 ואז להחליט שזה מספיק.

כי שלמות אינה אומרת שהסיפור הסתיים בדיוק כפי שרצית, היא אומרת שאת יכולה להכיל את הסיפור כפי שהיה, בלי להמשיך לחכות לעוד פרק שייתן לו משמעות.

אולי יש דברים שנשארו פתוחים. זה בסדר. את לא צריכה שכל הקצוות ייקשרו כדי להמשיך הלאה.

כי לפעמים השחרור מתחיל כשאנחנו מפסיקות לחכות לסוף אחר, ומסכימות לקבל את הסוף שקיבלנו.

ואז משהו בתוכנו סוף סוף נרגע, לא משום שקיבלנו את כל התשובות, אלא משום שהבנו שאנחנו כבר לא זקוקות להן. 

❤️

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית