יקרה,

לפעמים מה שקשה לשחרר הוא לא האדם, אלא הצורך להבין את הסיפור עד הסוף.

את כבר לא בהכרח מחכה לו, אולי אפילו ברור לך שהקשר הסתיים. אבל הראש ממשיך לחזור לאחור:

למה הוא נכנס לחייך? 

למה זה קרה? 

מה היית אמורה ללמוד? 

מה הייתה המשמעות של כל זה?

כאילו מחכה לך אי־שם תשובה אחת אחרונה, שאם רק תמצאי אותה, הכול יסתדר.

כאן מגיע הנזיר.

הוא אוהב שאלות. הוא מזמין אותנו להתבונן, ללמוד ולמצוא משמעות בתוך החוויות שלנו. אבל הוא גם יודע שחיפוש אחר תשובות יכול להפוך למבוך.

כי לכל תשובה מגיעה עוד שאלה, לכל תובנה אפשר להוסיף עוד ניתוח, ובשלב מסוים, בלי לשים לב, אנחנו כבר לא מנסות להבין כדי להשתחר, אנחנו נשארות קשורות דרך עצם החיפוש.

אולי הגיע הזמן לשאול את עצמך: האם אני באמת צריכה עוד תשובה, או שאני כבר יודעת מספיק?. 

את כבר יודעת שאהבת, שנפגעת, שהקשר הזה השפיע עלייך ושמשהו בו שינה אותך.

אולי זה מספיק.

לא כל חוויה מגיעה עם הסבר מושלם, לא כל שיעור אפשר לנסח במשפט אחד, ולפעמים חוכמה אמיתית היא לא להבין למה הכול קרה, אלא להסכים לכך שלא הכול נדע.

הנזיר לא מבקש ממך להפסיק לחשוב או להתעלם ממה שהיה, הוא רק מזמין אותך להפסיק לתת לשאלות לנהל את החיים שלך, כי השקט שאת מחפשת אולי לא נמצא בתשובה הבאה.

הוא נמצא ברגע שבו את אומרת: אני לא מבינה הכול, אבל אני יודעת מספיק כדי להמשיך.

ואז, במקום לשאול שוב "למה זה קרה?", את יכולה להתחיל לשאול שאלה חדשה:

"איך אני ממשיכה מכאן?"

❤️

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית