יקרה,

לפעמים מה שקשה לשחרר הוא לא האדם עצמו, אלא המקום המוכר שהוא מייצג.

את כבר יודעת שהקשר השתנה, אולי אפילו ברור לך שהוא הסתיים, ובכל זאת, חלק ממך עדיין עומד במקום ומביט לאחור, בזמן שחלק אחר כבר יודע שהגיע הזמן להמשיך.

כי בהמשך (כשאת בוחרת להמשיך) מחכה הלא־נודע, ואפילו כשמה שהיה כבר לא טוב לנו, הוא עדיין מוכר. אנחנו יודעות איך להרגיש בו, איך לחשוב עליו ואיך לחזור אליו. 

העתיד, לעומת זאת, דורש מאיתנו לצאת בלי לדעת בדיוק מה מחכה שם.

המרכבה מזכירה לך שאת לא חייבת לדעת את כל הדרך כדי להתחיל לנוע.

היא לא מבקשת ממך להחליט אם הוא יחזור, ולא מבקשת ממך לפתור את העבר. היא מבקשת דבר אחר: לבחור בעצמך.

לבחור בכיוון,

לבחור בחיים שאת רוצה ליצור עכשיו,

לקחת את המושכות לידיים ולהתחיל לנסוע.

כי לפעמים אנחנו מחכות שהפחד ייעלם לפני שנעשה את הצעד. מחכות לוודאות, לסימן, לתחושה שהגיע הזמן, אבל המרכבה מלמדת שהביטחון לא תמיד מגיע לפני התנועה הלאה, לפעמים הוא נולד מתוכה.

ככל שתתקדמי, הדרך תתחיל להתבהר.

וזה לא אומר שלא תביטי לאחור לפעמים. אולי יהיו ימים שבהם תתגעגעי, תיזכרי או תרגישי שהלב עוד לא לגמרי שם.

זה בסדר.

השחרור לא דורש ממך למחוק את העבר,  הוא רק מבקש ממנו להפסיק להיות המקום היחיד שבו את חיה. הפני את האנרגיה שלך קדימה. לתוכניות, לחלומות, לחוויות, לאנשים ולחיים שעוד לא הכרת.

כי לפעמים השחרור אינו פרידה מאדם. הוא הרגע שבו את מפסיקה לחנות ליד הזיכרונות, מניעה את המנוע — ומתחילה לנסוע אל החיים שעדיין מחכים לך. 

❤️

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית