יקרה,

אני מרגישה שהמקום שבו את נמצאת עכשיו מבלבל במיוחד, משום שאת כבר לא מתמודדת רק עם געגוע. יש ימים שבהם את מתגעגעת אליו כל כך, עד שקשה לך להבין איך בכלל אפשר להמשיך הלאה. יש רגעים שבהם הזיכרונות היפים מציפים אותך, והלב נמשך מיד אל כל מה שהיה ביניכם. אבל יש גם רגעים אחרים. רגעים שבהם את נזכרת בדברים שפגעו בך, באכזבות, בהבטחות שלא קוימו, בפערים שלא נסגרו ובמקומות שבהם הקשר לא באמת נתן לך את מה שהיית זקוקה לו. ואז מגיע הבלבול. כי אם זה היה כל כך לא נכון, למה את עדיין מתגעגעת? ואם את עדיין מתגעגעת, למה את זוכרת כל כך טוב גם את הכאב?.

קלף המסר שהגיע אלייך הוא הירח, ויש לו משהו חשוב מאוד לומר לך מהמקום הזה.

אני לא בטוחה שמה שהכי קשה לך לשחרר הוא האדם עצמו. לפעמים אנחנו חושבות שאנחנו מתגעגעות לאדם שהיה בחיינו, אבל כשמתבוננים עמוק יותר מגלים שהתמונה מורכבת יותר. לפעמים אנחנו מתגעגעות גם לאדם שקיווינו שיהיה. לאדם שראינו בעיני רוחנו. לאדם שהאמנו שהוא עוד יכול להפוך להיות. כי אהבה אינה בנויה רק ממה שקיים במציאות. לעיתים היא בנויה גם מתקוות, מחלומות ומאפשרויות שאנחנו רואות בלב הרבה לפני שהן קיימות באמת.

אני חושבת שזה אחד המקומות שהכי קשה להודות בהם בפני עצמנו. כי כן, יכול להיות שאהבת אותו באמת. יכול להיות שהרגשות שלך היו אמיתיים לחלוטין. אבל לצד האדם שהיה, היה גם אדם נוסף שחי בתוכך. האדם שחשבת שהוא עוד יהפוך להיות. האדם שקיווית שיגדל לתוך הקשר. האדם שיום אחד יבין, ישתנה, ייפתח, יתקרב, יבחר אחרת או יצליח לתת את מה שכל כך רצית לקבל. ובמשך הזמן, שני האנשים האלה התחילו להתערבב זה בזה.

הירח מופיע בדיוק במקומות האלה. במקומות שבהם קשה להבדיל בין המציאות לבין התקווה. בין מה שהיה באמת לבין מה שקיווינו שעוד יהיה. הוא מזכיר שלפעמים אנחנו לא נאחזים באדם שאהבנו. אנחנו נאחזים בדמות שיצרנו סביבו בלב שלנו. בדמות שהורכבה מחלקים אמיתיים ומחלקים דמיוניים. מזיכרונות, ממשאלות לב ומחלומות על העתיד, וזה מה שהופך את השחרור לכל כך קשה.

כי כאשר אדם עוזב את חיינו, אנחנו יכולים להתאבל על מה שהיה. אבל כאשר אנחנו נפרדים גם מכל מה שקיווינו שיהיה, אנחנו מתאבלים על משהו שמעולם לא התקיים במלואו. אנחנו מתאבלים על שיחות שמעולם לא התרחשו. על עתיד שמעולם לא נבנה. על רגעים שמעולם לא הגיעו. על גרסה של הקשר שחיה בעיקר בדמיון, בתקווה ובאמונה שלנו.

זה המחיר של ההיאחזות במקום הזה. כל עוד את מאוהבת בגרסה האפשרית של הסיפור, קשה לך לראות את הסיפור כפי שהיה באמת. את ממשיכה להתגעגע לא רק למה שהיה טוב, אלא גם למה שמעולם לא התממש. את מתגעגעת להבטחות שהיו גלומות בתוך הקשר. לאפשרויות שהוא ייצג. לעתיד שדמיינת לעצמך. וכאשר חלק גדול מהכאב קשור לדברים שמעולם לא קרו, קשה מאוד למצוא סגירה. כי אי אפשר לחזור למשהו שמעולם לא התקיים באמת. אי אפשר לקבל תשובות מסיפור שנכתב בעיקר בדמיון. ואי אפשר להשלים עם אובדן כאשר חלק ממה שאבד היה פוטנציאל ולא מציאות.

הירח מבקש ממך לעשות הפרדה עדינה אבל חשובה מאוד. הוא מזמין אותך להסתכל על האדם ועל הפנטזיה כשני דברים שונים. לא כדי למחוק את הטוב שהיה. לא כדי לשכנע את עצמך שלא אהבת. ולא כדי לבטל את התקווה שהייתה בלבך. אלא כדי לראות את התמונה במלואה. לראות את מה שהיה באמת, לצד מה שקיווית שיקרה. לראות את האדם כפי שהיה, לצד האדם שרצית שיהיה. לראות את הקשר כפי שנחווה בפועל, לצד הקשר שחלמת שיום אחד יהפוך להיות.

יש אנשים שאנחנו מתאהבים בהם. ויש אנשים שאנחנו מתאהבים גם בפוטנציאל שלהם. לפעמים שני הדברים מתרחשים יחד, ואז קשה מאוד להבחין ביניהם. אבל כל עוד הם נשארים מעורבבים, קשה להשתחרר. משום שחלק מהלב ממשיך להילחם עבור האפשרות. הוא ממשיך לחשוב שאולי יום אחד האדם האמיתי והאדם המדומיין יהפכו להיות אותו אדם. והוא ממשיך להתאבל על כך שזה לא קרה.

הירח מזכיר שהאמת אינה באה להרוס אהבה. היא באה לשחרר. היא באה לאפשר לך להפסיק להחזיק שני סיפורים במקביל. הסיפור של מה שהיה, והסיפור של מה שהיה יכול להיות. משום שכל עוד שניהם חיים יחד, קשה לדעת על מה בדיוק את מתאבלת. קשה לדעת למה בדיוק את מתגעגעת. וקשה למצוא מנוחה.

ומה שמחכה לך בצד השני של השחרור הוא לא מחיקה של הזיכרונות ולא ביטול של האהבה. מה שמחכה לך הוא הקלה. הקלה שנולדת כאשר הערפל מתחיל להתפזר. כאשר את כבר לא צריכה להחזיק בראשך שתי מציאויות שונות. כאשר את מפסיקה להיאחז במה שיכול היה להיות ומתחילה לראות את מה שהיה באמת. לא משום שהמציאות מושלמת, אלא משום שהיא אמיתית. ומתוך האמת הזאת מתחיל להיוולד ריפוי.

וזה בדיוק המקום שבו הירח מחכה לך. לא במקום שבו תשכחי את החלומות שהיו לך, אלא במקום שבו תסכימי להבדיל בינם לבין המציאות. כי לפעמים קשה לנו לשחרר לא את האדם שהיה, אלא את האדם שקיווינו שהוא יהיה יום אחד. וברגע שאנחנו מסכימים לראות את ההבדל ביניהם, מתחיל להתפנות מקום לשלווה, לקבלה ולדרך חדשה קדימה. ❤️

ולפני שנפרד...

אני מקווה שהמסר שהגיע אלייך יאיר עבורך עוד פינה בדרך. זכרי שאין צורך להבין הכול היום, ואין צורך למהר לשום מקום. לפעמים די בצעד אחד קטן של אמת כדי להתחיל תנועה גדולה בלב.

קחי איתך את מה שלמדת, את מה שאהבת ואת מה שצמחת ממנו, והניחי מאחור את מה שכבר סיים את תפקידו בחייך.

באהבה,

תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית