יקרה,

לפעמים מה שהכי קשה לשחרר הוא לא האדם, אלא המשמעות שנתת לקשר.

אולי הרגשת שזה היה משהו נדיר,חיבור עמוק, טבעי ומשמעותי, כזה שלא פוגשים בכל יום. 

אולי אפילו האמנת שזה האדם הנכון, רק בזמן הלא נכון.

ולכן הפרידה מרגישה כמו יותר מאובדן של אדם, היא מרגישה כמו אובדן של עתיד שהיה אמור להיות.

כאן האוהבים מבקש ממך לעצור ולהתבונן באמונה הזאת שלך לעומק, כי לפעמים אנחנו הופכות אהבה אמיתית ל"האהבה האחת", ואם היא הייתה כל כך מיוחדת, אנחנו אומרות לעצמנו, היא הייתה חייבת להישאר.

אבל אהבה יכולה להיות אמיתית, עמוקה ומשמעותית, ועדיין לא להישאר בחיינו לנצח.

יש אהבות שבאות ללמד אותנו,

יש כאלה שמשנות אותנו,

פותחות את הלב ומגלות לנו חלקים בעצמנו שלא הכרנו. 

העובדה שהן הסתיימו לא הופכת אותן לפחות אמיתיות או פחות משמעותיות, ואת לא צריכה להקטין את מה שהיה כדי להשתחרר ממנו.

מותר לך לומר: זו הייתה אהבה משמעותית, זה היה קשר חשוב, הוא השפיע עליי,

ובאותה נשימה לומר: הוא לא היה ההזדמנות האחרונה שלי לאהבה.

כי כל מה שהיה יפה בקשר הזה...

היכולת שלך לאהוב, 

להתרגש, 

להתחבר, 

לחלום 

ולהעניק 

לא היה שייך רק לקשר, הוא היה קיים בתוכך, ולכן גם כשהקשר הסתיים, היכולת שלך לאהוב לא הסתיימה איתו.

התקווה שמחכה לך בצד השני של השחרור אינה בהכרח התקווה שהוא יחזור, זו התקווה שהלב שלך עדיין לא סיים את הסיפור שלו. יש עוד אנשים שלא פגשת, עוד חיבורים שלא הכרת, ועוד אהבה שעדיין לא נכתבה.

השחרור מתחיל כשאת מפסיקה לשאול אם זו הייתה האהבה של חייך, ומתחילה להאמין שהחיים שלך עדיין מלאים באהבה שעוד לא נכתבה. 

❤️

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית