יקרה,

לפעמים, כשיש מתח או כאב בקשר עם אמא, אנחנו שוכחות שיש גם הרבה טוב. הכאב תופס את כל המקום, וכל מה שהיה יפה, מחבק ומשמח נדחק פתאום הצידה. זה טבעי. ככה הלב שלנו עובד. הוא נאחז במה שכואב לו.

אבל השמש באה להזכיר לנו שלא כדאי לתת לצל להסתיר את כל האור.

אני לא יודעת מה עובר ביניכן היום, אבל אני בטוחה שאם תעצרי לרגע, תוכלי להיזכר גם ברגעים אחרים. ברגע שבו היא שמחה בשבילך כאילו ההצלחה הייתה שלה. בחיבוק שנתן לך כוח. בצחוק משותף. בעצה טובה. בארוחה שחיכתה לך. בהרגשה שתמיד היה לך לאן לחזור, גם אם לא תמיד הסכמתן.

לפעמים אנחנו כל כך עסוקות בלספור את הרגעים שבהם אמא לא הייתה מה שהיינו צריכות, שאנחנו שוכחות לספור גם את כל הפעמים שהיא כן הייתה שם. וזה לא מבטל את הכאב. שני הדברים יכולים להיות נכונים באותו הזמן.

השמש מזכירה לי שקשרים מתחזקים כשאנחנו מאירות גם את הטוב שבהם. לא מתוך הכחשה, אלא מתוך בחירה לא לתת לכאב להיות הסיפור היחיד. כשאנחנו מזינות את המקומות היפים בקשר, הם מתחילים לגדול. וכשהם גדלים, גם לנו קצת יותר חם בלב.

הייתי רוצה שמכל המסר שלי אלייך תזכרי את זה:

איפה שאת בוחרת להאיר את תשומת הלב שלך, שם הקשר מתחיל לפרוח.

אם המסר הזה נגע בך, אני מזמינה אותך לבקר בספריית המאמרים "שורשים – על הורות ומשפחה". אולי תמצאי שם עוד מילים שידברו אלייך, יחזקו אותך ויעזרו לך למצוא בהן מענה.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית