יקרה,

יש קשרים שמרגישים כאילו הם מנהלים אותנו. מספיק משפט אחד של אמא, מבט אחד או ביקורת קטנה, ובלי שהתכוונו אנחנו כבר מגיבות כמו שהגבנו עשרות פעמים בעבר. אחר כך אנחנו חושבות לעצמנו: "למה שוב נסחפתי לזה?"

המרכבה באה להזכיר לך שלא כל רגש חייב להפוך לתגובה. יש לך יותר שליטה ממה שנדמה לך. לא שליטה באמא שלך, אלא בעצמך. בדרך שבה את בוחרת להגיב, במילים שאת בוחרת לומר, וברגע שבו את מחליטה לעצור לפני שאת נותנת לכעס או לעלבון לנהל את השיחה.

זה לא אומר להיות אדישה או להבליג על כל דבר. זה גם לא אומר שלא יכאב לך. זה אומר לזכור שהרגשות שלך יושבים ליד ההגה, אבל הם לא חייבים להיות אלה שנוהגים. ככל שתלמדי לעצור לרגע לפני שאת מגיבה, כך תגלי שיש לך הרבה יותר חופש לבחור איך ייראה ההמשך.

כולנו אומרות לפעמים דברים שאנחנו מתחרטות עליהם, במיוחד עם האנשים שהכי קרובים אלינו. אבל ככל שאנחנו מצליחות לנהל את עצמנו במקום שהרגשות ינהלו אותנו, אנחנו נותנות גם לקשר הזדמנות להגיע למקום אחר.

הייתי רוצה שמכל המסר שלי אלייך תזכרי את זה:

כשאת לוקחת את ההגה לידיים שלך, גם הקשר מתחיל לנסוע בכיוון אחר.

אם המסר הזה נגע בך, אני מזמינה אותך לבקר בספריית המאמרים "שורשים – על הורות ומשפחה". אולי תמצאי שם עוד מילים שידברו אלייך, יחזקו אותך ויעזרו לך למצוא בהן מענה.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית