יקרה,

יש נשים שנושאות על הכתפיים שלהן אחריות שאף אחד לא באמת ביקש מהן לשאת. הן דואגות לאמא, חושבות עליה, רצות לעזור, בודקות אם היא אכלה, אם היא צריכה משהו, ואם הכול בסדר. הדאגה הזאת באה מאהבה, אבל לפעמים, בלי לשים לב, היא מתחילה לתפוס מקום כל כך גדול, שכמעט לא נשאר מקום לחיים שלהן.

אם את רווקה, יכול להיות שחלק ממך חושש להתקדם באמת. כי עמוק בפנים יש קול קטן שלוחש: "ואם תהיה לי זוגיות, מי יהיה שם בשביל אמא?" ואם את נשואה, אולי את כבר מכירה את התחושה הזאת של משיכה לשני כיוונים. מצד אחד אמא, ומצד שני בן הזוג, הילדים והבית שלך. לא משנה במה תבחרי באותו רגע, תמיד יש מישהו שמרגיש שקיבל פחות.

אני לא חושבת שאת צריכה לבחור בין אמא שלך לבין עצמך. אני גם לא חושבת שאמא הייתה רוצה שתוותרי על החיים שלך למענה. יש הבדל גדול בין לאהוב לבין לשאת על עצמך אחריות שאין לך באמת אפשרות לשאת לאורך שנים.

מיזוג מזכיר לנו שאיזון הוא לא מותרות. הוא הכרח. כשיש מקום גם לאמא וגם לחיים שלך, גם לקשר איתה וגם לזוגיות, למשפחה, לקריירה או לחלומות שלך, כולם מרוויחים. וגם את.

הייתי רוצה שמכל המסר שלי אלייך תזכרי את זה:

כשאת נותנת מקום גם לחיים שלך, את לא אוהבת את אמא פחות. את פשוט לא שוכחת לאהוב גם את עצמך.

אם המסר הזה נגע בך, אני מזמינה אותך לבקר בספריית המאמרים "שורשים – על הורות ומשפחה". אולי תמצאי שם עוד מילים שידברו אלייך, יחזקו אותך ויעזרו לך למצוא בהן מענה.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית