יקרה,

לפעמים אנחנו בטוחות שהדבר שמחזיק אותנו במקום הוא אמא שלנו. שהיא זו שלא נותנת לנו להתקדם, להשתחרר או לחיות כמו שאנחנו באמת רוצות. אבל אם נהיה רגע כנות עם עצמנו, לפעמים מה שמחזיק אותנו הוא בכלל ההרגל.

התרגלנו לבקש ממנה אישור. התרגלנו להתייעץ איתה על כל החלטה. התרגלנו להרגיש אשמות אם בחרנו בעצמנו. התרגלנו לשתוק כדי לא לאכזב אותה, או להילחם כדי שסוף סוף תראה אותנו. עם הזמן, הדפוסים האלה הופכים להיות כל כך מוכרים, שאנחנו כבר לא שואלות אם הם עדיין מתאימים לחיים שלנו.

השטן מזכיר לי שלא כל כלא בנוי מקירות. יש כלא שבנוי ממחשבות, מאמונות ומהרגלים ישנים. והדבר המעניין הוא שלפעמים הדלת שלו בכלל לא נעולה. אנחנו פשוט כל כך רגילות להיות בפנים, שאנחנו לא מעלות בדעתנו שאפשר לצאת.

אני לא אומרת שזה פשוט. שינוי אף פעם לא מתחיל ביום אחד. אבל הוא כן מתחיל ברגע שבו אנחנו מזהות את הדפוס ומפסיקות להאמין שאין לנו ברירה. כי תמיד יש לנו בחירה. אולי לא בדרך שבה אמא שלנו תתנהג, אבל בדרך שבה אנחנו נבחר לחיות את החיים שלנו.

הייתי רוצה שמכל המסר שלי אלייך תזכרי את זה:

לפעמים השרשרת שמחזיקה אותך כבר מזמן פתוחה. רק נשאר לבחור להשתחרר ממנה.

אם המסר הזה נגע בך, אני מזמינה אותך לבקר בספריית המאמרים "שורשים – על הורות ומשפחה". אולי תמצאי שם עוד מילים שידברו אלייך, יחזקו אותך ויעזרו לך למצוא בהן מענה.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית