יקרה,

אני רוצה לשאול אותך שאלה שאולי לא חשבת עליה הרבה זמן. כל הדברים שאת כל כך רוצה לקבל מאמא שלך, מילה טובה, התעניינות, חיבוק, פרגון, הקשבה או סתם תחושה שהיא באמת רואה אותך... מתי בפעם האחרונה נתת לה משהו מכל אלה?

אני יודעת, אולי מיד קפצה לך המחשבה: "אבל היא האמא. זה התפקיד שלה." ויש בזה אמת. כולנו מצפות מאמא שלנו להיות המקום הבטוח שלנו. אבל עם השנים קורה משהו מעניין. אנחנו מתבגרות, והיא כבר לא רק "אמא". היא גם אישה, בת, חברה, לפעמים רעיה, ולפעמים גם אדם עייף שנושא על הכתפיים שלו הרבה יותר ממה שאנחנו רואות.

הקיסרית מזכירה לנו שאהבה היא לא רק משהו שמבקשים לקבל. היא גם משהו שבוחרים לתת. לא מתוך ויתור על עצמך, ולא מתוך ריצוי, אלא מתוך ההבנה שגם האדם שמולך זקוק בדיוק למה שאת זקוקה לו. גם היא רוצה להרגיש שמעריכים אותה. שגם רואים את המאמץ שלה. שגם מישהו שואל אותה לשלומה, בלי לבקש שום דבר בתמורה.

אני לא אומרת שהכול תלוי בך, ולא שכל אמא יודעת או מסוגלת להחזיר את מה שהיא מקבלת. אבל אני כן מאמינה שכאשר אנחנו מתחילות לראות את האדם שמאחורי התפקיד, משהו בלב שלנו מתרכך. לפעמים דווקא מהמקום הזה נפתחת דלת שלא הצלחנו לפתוח במשך שנים.

הייתי רוצה שמכל המסר שלי אלייך תזכרי את זה:

לפעמים הדרך לקבל יותר אהבה מתחילה בהחלטה להעניק אותה, גם לאדם שאנחנו רגילות לראות רק בתפקיד של "אמא".

אם המסר הזה נגע בך, אני מזמינה אותך לבקר בספריית המאמרים "שורשים – על הורות ומשפחה". אולי תמצאי שם עוד מילים שידברו אלייך, יחזקו אותך ויעזרו לך למצוא בהן מענה.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית