יקרה,

יש אהבה שדווקא בגלל שהיא כל כך גדולה, היא לפעמים גם חונקת. לא כי מישהו מתכוון לפגוע, אלא כי הגבולות בין שתיכן כבר לא כל כך ברורים. אמא מתערבת, את נפגעת. את שותקת, ואז מתפוצצת. היא מרגישה שאת מתרחקת, ואת מרגישה שאין לך מקום לנשום.

אם זה מוכר לך, אני רוצה שתדעי שאת לא היחידה. הרבה מאיתנו גדלנו מתוך מחשבה שלהציב גבול לאמא זה חוסר כבוד. אז אנחנו מוותרות, מסכימות, שותקות או מרצות, עד שיום אחד הכול כבר גדול מדי.

הקיסר מגיע להזכיר שגבול הוא לא עונש, והוא גם לא קיר שמרחיק אנשים. גבול בריא הוא הדרך שלנו לשמור גם על הקשר וגם על עצמנו. הוא מאפשר לנו להגיד "זה מתאים לי" או "זה פחות נכון לי", בלי לכעוס ובלי להרגיש אשמות על עצם זה שיש לנו צרכים משלנו.

אני יודעת שזה לא תמיד פשוט. במיוחד מול אמא. אבל לפעמים דווקא הגבולות שאנחנו כל כך חוששות להציב הם אלה שמאפשרים לקשר לנשום. כשכל אחת יודעת איפה היא מתחילה ואיפה השנייה נגמרת, יש פחות מאבק, פחות תסכול ויותר מקום לכבוד הדדי.

הייתי רוצה שמכל המסר שלי אלייך תזכרי את זה:

החנק שאת מרגישה לא תמיד נובע מעודף אהבה, אלא מהיעדר גבולות בריאים.

אם המסר הזה נגע בך, אני מזמינה אותך לבקר בספריית המאמרים "שורשים – על הורות ומשפחה". אולי תמצאי שם עוד מילים שידברו אלייך, יחזקו אותך ויעזרו לך למצוא בהן מענה.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית