יקרה,

יש שלב בחיים שבו הקשר עם אמא צריך להשתנות. לא כי מפסיקים לאהוב, אלא כי החיים מבקשים מאיתנו לעמוד יותר על הרגליים של עצמנו.

זה לא תמיד קורה ברגע אחד. לפעמים אנחנו עדיין גרות בבית ההורים למרות שכבר מזמן היינו רוצות כנפיים משלנו. לפעמים אנחנו נשואות, אבל כל החלטה עוברת קודם דרך אמא. ולפעמים היא עדיין זו שמצילה אותנו בכל פעם שקצת קשה – עם הילדים, עם הבישולים, עם הכביסות או עם כל דבר אחר.

אין בזה שום דבר רע. כולנו זקוקות לעזרה לפעמים. השאלה היא האם זו עזרה שנותנת לך כוח, או תלות שמונעת ממך לגלות כמה כוח כבר יש בך.

המוות מזכיר לנו שלא כל פרידה היא אובדן. יש פרידות שהן פשוט חלק מההתבגרות שלנו. להיפרד מהצורך שאמא תפתור, תחליט, תסדר או תהיה זמינה בכל רגע. לא כדי להרחיק אותה מהחיים שלך, אלא כדי לתת לעצמך מקום לגדול.

גם אמא שלך, עמוק בפנים, כנראה רוצה לראות אותך מצליחה לעמוד בזכות עצמך. היא אולי תמיד תהיה שם בשבילך, אבל זה לא אומר שהיא צריכה לשאת על הכתפיים שלה את החיים שלך. ככל שתבני יותר ביטחון בעצמך, כך גם הקשר ביניכן ישתנה. הוא יהיה פחות קשר של תלות, ויותר קשר בין שתי נשים שאוהבות זו את זו.

הייתי רוצה שמכל המסר שלי אלייך תזכרי את זה:

כשאת משחררת את התלות באמא, את לא מאבדת אותה – את מוצאת את עצמך.

אם המסר הזה נגע בך, אני מזמינה אותך לבקר בספריית המאמרים "שורשים – על הורות ומשפחה". אולי תמצאי שם עוד מילים שידברו אלייך, יחזקו אותך ויעזרו לך למצוא בהן מענה.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית