יקרה,

יש רגעים בקשר עם אמא שנדמה כאילו הכול מתפרק. מילה אחת שנאמרה לא במקום, סוד שנחשף, ויכוח שיצא משליטה או אכזבה שלא ציפינו לה, ופתאום אנחנו שואלות את עצמנו איך בכלל הגענו למקום הזה?, הכל היה בסדר גמור עד לפני רגע.

גם אני מכירה את התחושה הזאת. ברגע הראשון כל מה שאנחנו רואות הוא את ההרס. את הכאב. את השבר. אנחנו רק רוצות להחזיר את הדברים למה שהיו קודם.

אבל אם יש משהו שהחיים לימדו אותי, זה שלא כל מה שמתפרק היה באמת יציב.

לפעמים אנחנו מחזיקות שנים קשר שנשען על שתיקות, על ויתורים, על דברים שלא נאמרו ועל רגשות שנדחקו הצידה. מבחוץ הכול נראה בסדר, אבל בפנים כבר מזמן הופיעו סדקים. ואז מגיע רגע אחד שמפיל את מה שכבר לא באמת הצליח להחזיק את עצמו.

כמה שזה כואב, לפעמים דווקא הרגע הזה מאפשר לבנות משהו אמיתי יותר. כזה שאין בו העמדת פנים, שאין בו צבירת כעסים ושאין בו צורך להסתיר את מה שמרגישים. לא כל משבר מסיים קשר. לפעמים הוא פשוט מסיים דרך ישנה של להיות בקשר.

הייתי רוצה שמכל המסר שלי אלייך תזכרי את זה:

לפעמים מה שמתפרק הוא לא הקשר עצמו, אלא הדרך שכבר לא יכולה להחזיק אותו.

אם המסר הזה נגע בך, אני מזמינה אותך לבקר בספריית המאמרים "שורשים – על הורות ומשפחה". אולי תמצאי שם עוד מילים שידברו אלייך, יחזקו אותך ויעזרו לך למצוא בהן מענה.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית