יקרה,

יש סיבה שהקלף הזה נקרא הכוכב.

כשמלחים היו בלב הים, הרבה לפני שהיו מפות וניווט לווייני, הם הסתכלו אל הכוכבים כדי למצוא את הדרך הביתה. גם אם השמיים היו מעוננים לכמה שעות, הם ידעו שהכוכב לא נעלם. הוא עדיין שם, גם אם כרגע אי אפשר לראות אותו.

אני חושבת שגם אמא היא הרבה פעמים הכוכב הזה בחיים שלנו.

תנסי להיזכר לרגע. כמה פעמים, כשהיה לך קשה באמת, היא הייתה הראשונה שרצית להתקשר אליה? כמה פעמים היא ידעה להרגיע אותך כשכולם רק בלבלו אותך? כמה פעמים הרגשת שכל העולם לא מבין אותך, אבל ידעת שיש לך מקום אחד שתמיד אפשר לחזור אליו?

זה לא אומר שהיא מושלמת. זה גם לא אומר שלא היו ביניכן אכזבות, כעסים או פצעים. אבל לפעמים, כשאנחנו נמצאות בתוך עננים של כאב, אנחנו שוכחות להסתכל מעבר להם. אנחנו רואות רק את המריבה האחרונה, את המשפט שפגע, את השתיקה, ומפסיקות לראות את כל הדרך שעברתן יחד.

אולי זה בדיוק הרגע להיזכר בכל אותם רגעים שבהם אמא הייתה האור שלך. לא כדי למחוק את מה שכואב עכשיו, אלא כדי לא לתת לרגע אחד להסתיר שנים של אהבה, דאגה ונוכחות.

הייתי רוצה שמכל המסר שלי אלייך תזכרי את זה:

גם כשהעננים מסתירים את הכוכב, הוא לא מפסיק להאיר. אל תאבדו את הצפון בגלל סערה אחת.

אם המסר הזה נגע בך, אני מזמינה אותך לבקר בספריית המאמרים "שורשים – על הורות ומשפחה". אולי תמצאי שם עוד מילים שידברו אלייך, יחזקו אותך ויעזרו לך למצוא בהן מענה.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית