יקרה,

יש רגעים שבהם נדמה שהמילים רק מרחיקות ביניכן. את מסבירה, היא מסבירה, ובסוף כל אחת נשארת עם התחושה שלא באמת ראו אותה. דווקא ברגעים כאלה, הכהנת הגדולה מזכירה שלא כל תשובה נמצאת במה שנאמר בקול. לפעמים היא נמצאת במה שלא נאמר בכלל.

אנחנו רגילות לנסות להבין הכול דרך מילים, אבל בקשר עם אמא יש גם מבטים, שתיקות, הבעות פנים וזיכרונות ישנים שמדברים במקומן. לפעמים אנחנו שומעות את הטון הרבה לפני שאנחנו שומעות את המשפט, ומגיבות מתוך הכאב הישן עוד לפני שהבנו למה באמת התכוונה.

הכהנת הגדולה מזמינה אותך להקשיב קצת אחרת. לא רק לאמא שלך, אלא גם לעצמך. לשים לב למה מפעיל אותך, למה כל כך כואב לך במילים מסוימות, ואילו רגשות עולים בך עוד לפני שאת מגיבה. לא כדי לשפוט את עצמך, אלא כדי להבין את עצמך טוב יותר.

יש דברים שלא ייפתרו בשיחה אחת, ויש שאלות שלא יקבלו תשובה ברורה. וזה בסדר. לא כל קשר צריך לפתור מיד. לפעמים מספיק לתת מקום למה שמרגישים, בלי למהר למלא כל שתיקה או למצוא פתרון לכל כאב. דווקא שם יכולה להיוולד הבנה עמוקה יותר, של אמא שלך, אבל לא פחות חשוב – גם של עצמך.

הייתי רוצה שמכל המסר שלי אלייך תזכרי את זה:

לפעמים מה שלא נאמר בקול, הוא הדבר שהכי חשוב להקשיב לו.

אם המסר הזה נגע בך, אני מזמינה אותך לבקר בספריית המאמרים "שורשים – על הורות ומשפחה". אולי תמצאי שם עוד מילים שידברו אלייך, יחזקו אותך ויעזרו לך למצוא בהן מענה.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית