יקרה,

יש משהו יפה בירח. הוא אף פעם לא נשאר אותו דבר. יש לילות שבהם הוא מלא ומאיר את כל השמיים, ויש לילות שבהם נדמה שהוא כמעט נעלם. אבל האמת היא שהוא אף פעם לא באמת נעלם. הוא רק נמצא בשלב אחר של המחזור שלו.

אני חושבת שגם הקשר עם אמא דומה לזה.

יש תקופות שבהן אתן קרובות, מדברות, צוחקות ומרגישות בבית זו אצל זו. ויש תקופות שבהן משהו מתרחק. יש פחות סבלנות, יותר שתיקות, יותר אי־הבנות. וברגעים כאלה קל מאוד לחשוב שהאור כבר כבה.

אבל אולי הוא לא כבה. אולי הוא פשוט מוסתר כרגע.

אני מזמינה אותך להיזכר בתקופות שבהן הרגשת קרובה אליה. מה היה שם? איך דיברתן אחת עם השנייה? על מה ויתרתן? מה גרם לכן לצחוק? לפעמים אנחנו כל כך עסוקות במה שלא עובד עכשיו, שאנחנו שוכחות שכבר היו בינינו רגעים אחרים. ואם הם היו פעם, יש סיכוי שהם יכולים לחזור, גם אם בצורה קצת שונה.

החיים הם מחזוריים. גם רגשות, גם קשרים, וגם אהבה. לא כל תקופה חשוכה היא סוף הדרך. לפעמים היא רק שלב בדרך אל האור הבא.

הייתי רוצה שמכל המסר שלי אלייך תזכרי את זה:

אל תתני ללילה אחד לשכנע אותך שהשמש לא תזרח, ואל תתני לירח חסר לשכנע אותך שהאור אבד.

אם המסר הזה נגע בך, אני מזמינה אותך לבקר בספריית המאמרים "שורשים – על הורות ומשפחה". אולי תמצאי שם עוד מילים שידברו אלייך, יחזקו אותך ויעזרו לך למצוא בהן מענה.

באהבה,
תמר קמר
דרך הטארוט
חכמת קלפים מעשית